עדיין מדגדג לי בבטן כשאני עושה משהו אסור,

מן דגדוג כזה שמתחיל מלמטה ועולה עד לכתפיים ומרפה לי את כל השרירים

זה לא אומר שאני לא עושה, להפך- לפעמים אני עושה רק בשביל הדגדוגים. כמו סיגריה טובה של אחרי.

אני מאוהבת בהרגשת ההתאהבות העוטפת, זו שאני מרגישה בכל פעם שאנחנו קצת מגששים ולא יודעים,

כשאני נותנת לעצמי לחשוב על ה'פוטנציאל' האדיר הזה שקיים, בי, בך. אולי גם בנו.

אולי בעצם אחרי הכל אני בדיוק אותה אחת כמו אז,

בחורף ההוא בפאב החשוך, כשהתחשק לי לשחק קצת בנסיך ונסיכה וידעתי בדיוק

את מי אני צריכה לצידי. ידעתי בדיוק למי לקרוא ובדיוק מי יגיע-

וזה מעולם לא היה פשוט יותר.  

ובטח לא מאז והלאה.