בוא נשב ונשתה קפה אהוב שלי,

כבר מזמן שכחתי את המבט הזה השחור שלך,

את הידיים המזיעות

נוכל לדבר על הא ועל דא,

על ההוא, ההיא והשנייה, 

נו, הזאת היפה

תוכל לספר לי על כמה מהן שאתה צריך,

כמה מהן שאתה רוצה.

בוא נשב ונשתה קפה אהוב שלי,

תוכל שוב לזמר באוזניי כמה אני חסרה

נוכל לדון שוב בסוגיות,

כמה אנחנו מתגעגעים-לא מתגעגעים,

בטח בימי חול, אולי דווקא בחגים

פינת עזה-ברלין מעל הקפה המהביל,

כאילו כלום לא השתנה 

ולא עברו חיים שלמים, או לפחות שנה

לא בפאב אהובי, גם לא על הדשא הפעם

בטח שלא מול מקרן או בין הסדינים

בוא ננסה ונשב לשתות קפה בשדרה אהובי,

כמו ילדים גדולים.