המזגן באוטובוס הגדול הזה גורם לי להתכווץ במושב שלי ולהתכרבל עמוק בטריקו הדקה שבחרתי להיום
כי ידעתי שאמרו שהולך להיות חם במיוחד. הנוף מתחלף באיטיות, כי בכל זאת אנחנו בפקק, וזה רק נותן לי תירוץ להתמסכן עוד יותר.
אין הרבה רגעים ביום שלי בהם אני מרשה לעצמי להיות פגיעה במיוחד, אבל כשקר לי ואני עייפה,
אני מרגישה באיזו קלות בלתי נסבלת אני מחליקה לבור הזה, השרירים בפנים מתכווצים ואני זועפת גם בלי להתכוון באמת.
וברגעים האלה שבהם אני מרגישה ככ קטנה, בא לי סתם להיות הקטנה שלך, בלי לחשוב על מה זה אומר בכלל.
-
תמיד זה מרגיש לי שאם הכל קורה לי, עליי, ולא בתוכי, אחר כך אי אפשר לבוא אליי בטענות.
אני יודעת שאני משחקת באש בלי גפרורים אבל עם המון להבות,
נזכרת איך אמרת לי אז, שמבחינתך אני תמיד שלך, וכל השאר זה רק ליסינג לתקופות.
אבל איך מבחינתי אתה תמיד שלי, רק עכשיו התחלתי להבין.