"אנחנו בזבוז יחד!"

אני זורקת לאוויר בגיחוך מתוח ומגלגלת עיניים לתקרה. 

אתה עושה את הפרצוף הזה שאתה יודע שאני אוהבת, כשאתה מסתכל עליי ומכווץ עין אחת

ומרים את הגבה עם חיוך ממזרי,

ואני עושה כאילו אני לא יודעת וכאילו אני יכולה להסתיר את החיוך שנמרח לי בין הגומות. 

"אנחנו כותבים יותר מדי טוב כשאנחנו רק כמהים, ולא מקבלים."

אני מנסה שוב לעצבן אותך, להעיר אותך ולהוציא אותך מהרוגע התהומי הזה שלך.  

אתה מסתכל עליי ואני יודעת שאתה יודע שאפילו אני לא מאמינה לעצמי,

ואנחנו מתפוצצים מצחוק. 

-

אתה אומר שאף פעם לא ציפית שזה יהיה כל כך קשה, 

ואני חושבת לעצמי שקשה זה כל מה שציפיתי לו בעצם. 

-

וזה משתק, 

ההבנה שאנחנו באמת כאלה יפים, גם כאן.