שכבתי עם הגב על הסיפון המבריק והסתכלתי על הכוכבים שפתאום רואים

כשנמצאים כל כך רחוק מכל האור של החוף, 

כל הכוכבים ששוב הבטחת לי כמו שאתה הכי יודע להבטיח, 

ותהיתי אם אני בכלל עדיין מחכה שתקיים. 

-

ואם זה בכלל ככה צריך להיות, שאני אחכה, ושאתה תקיים. 

אולי זו הייתה הטעות שלי איתך מלכתחילה, שתמיד היית הנסיך ואני יישרתי קו 

ונכנסתי לצריח. 

-

במקומות יפים יותר עם חול לבן ובתים כחולים, 

בהיתי בים הגדול וחשבתי לעצמי מה זה כבר משנה. מה כבר כל זה משנה. 

הכל אותו הדבר, עם ניצוץ בעיניים בצבע קצת אחר.

אם היית פה אתה, הרומנטיקן מבינינו, היית עונה לי שבטח שזה משנה, 

כי לב זה לב, ולב לא תמיד בוחרים, לפעמים הוא בוחר אותך אי שם בגיל 16.

אצלי, במונחים הפרקטיים יותר, 

לב זה באמת לב, 

אבל איפה אתה מניח אותו זה כבר סיפור אחר.