אתה מוביל אותי בעיניים עצומות אל תוך הדירה,
והיד שלך היא הדבר היחידי שאני מרגישה ויכולה למקם.
אנחנו נעמדים ואתה ניגש מאחוריי לפתוח את הקשר של חתיכת הבד שקשרת לי,
אחרי שהתגריתי בך ש׳די עם ההפתעות סוויטי, תכף גם תגיד לי שאתה הולך לקשור לי את העיניים....׳
.
הריח הוא בעיקר ריח של עץ חשוף וצבע טרי של קירות,
אבל יותר מזה אני לא מזהה כלום חוץ מהבושם שלך שמורגש בכל מקום.
בשניה הראשונה שהאור מכה בי העיניים שלי נעצמות אוטומטית,
וכל מה שאני רואה הוא משיכות מכחול של לבן, אפור וחום בהיר.
בפעם השניה שאני פוקחת אותן אני רואה ספריה ענקית,
עם מדפים חדשים מעץ לא מלוטש,
ריקה לחלוטין.
.
אני מסתכלת עליך בעיניים גדולות, והשפתיים שלי נמתחות לחיוך קטן
שמתחרה במאיות השניה בחיוך שנמרח עליך.
אנחנו בבית.
.
זה לא שהכל מסתדר מסביבך אצלי בחיים, אם כבר, אז להפך.
אבל זה אצלי בפנים שהכל מסתדר, איתך.