סוסים הוא רוצה.

לא להחזיק ידיים ספק בטעות ספק בכוונה ולהשפיל מבט.

לא להיפגש במקרה ולשתות קפה בבית חולים, להתפשר.

הוא רוצה סוסים.

כמו איזה פאקינג fairytale.

כאילו שזה מה שאנחנו, השלם המושלם הזה שיכול לרכב על סוסים.

כאילו שכבר אין רעב בעולם, או רעש,

או לפחות איזה זמזום מציק כזה של "אני לא מספיק" שלא נותן לישון.

סוסים. 

ביג פאקינג דיל, סוסים. 

אפשר לחשוב, 

כאילו שאני לא רוצה גם.