בינינו,
אף פעם לא כתבתי לך ברכה.
תמיד זה היה איזה משפט קצר ומתוחכם-עלק, או תמונה שמזכירה לך שאני כאן,
אבל לא כל כך 'כאן' כמו ש'שם', ולא כל כך 'שם' כמו ש'עוד מעט', אבל ברכה... זה עוד לא היה לנו.
והיה לנו הרבה.
אז בעצם, זה שם הרבה משקל על עכשיו, הברכה האמיתית הראשונה שלי אלייך,
ובטח המשפט הזה גורם לך להרים גבה כמו שאני הכי אוהבת בעולם שאתה עושה,
"נו פרשס, מה כבר תגידי שאני לא קורא עליך לפני שחשבת אותו בכלל.."
ובאמת... בא לי להגיד לך כל כך הרבה, אבל כלום לא מרגיש לי מספיק.
את הכל אתה יודע, אם כי אמרתי לך או פשוט כי ראית לי בעיניים,
והכל כבר כל כך ברור בשלב הזה שלנו.
הדבר היחידי שלא אמרתי לך אף פעם, שהוא גם הדבר הכי אמיתי שאני יכולה להגיד,
הוא שאתה שווה את זה.
אתה שווה את כל הבלאגן אצלי. אתה שווה את כל הדרמה.
הרגעים האלה בהם אתה זורק איזה משפט שגורם לי להגיד לך שאת דרך המחשבה הזאת-
אני רוצה לילדים שלי,
גורמים להכל להיות שווה את זה.
אל תמות לי לעולם,
או לפחות עוד 92 שנים לשם הסימבוליות.
3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
rain queen