שאנימתגעגעתאליךמלאטריליוןמספרכזהשאףאחדעדייןלאחשבעליואפילו
אתהיודעמהזהאפילולאמספרזהמשהוכזהבאווירשנושמיםבאיךשזזיםזוכמותכזאתלאנתפסתזהזהבדליים.
זהבאיךשהסטאז׳רמרגיששאנימסתכלתעליואפילושאיןבכללעלמהותאמיןלי*באמת*שאין
זאתאומרתחוץמהרגעהזהשבוהמבטשלירקמרפרףעליובלילהתמקדיותרמדיואזכשאנילאמתמקדת
פתאוםהכתפייםשלונראותקצתכמוהכתפייםהרציניותשלךואיךשהסטטוסקופשלושמוטעליהןקצתמזכירלי
אתאיךשהייתימדמיינתאותושמוטעליךבחוסרתשומתלבהכובשהזה.
זהבאיךשישליבמחלקהגםאותךאבלאפילוישליאתרגבכןאתפאקינגרגבשלאראיתיבחייםאבלאניממשצריכהלהתאמץ
לאלגשתלהניחלוידעלהכתףולשאולאותומהשלוםנועהנועהקוראיםלהבכלל?.
לאיודעתאףפעםלאבאמתנפגשנו.לאחושבתשהיינומסתדרות.
זההמוןוזהבדלייםוזהתמידתוקףאותיבבוקרכשאנינכנסתלביתהחוליםואחהצכשאנייוצאתממנוותוךכדיהיוםכשכלדברשקורה
באלילדעתמהישלךלהגידעליואולפחותלשמועאותךצוחקמהבדיחהשהרצתיבראשאלףפעםבאותויוםכשתכננתיאיךלגרוםלךלצחוק.
זהמלאנתלפיםוזהאפילוובעיקרמעצבןאותיאיךכלמהשבאליעכשיוזהרקלטיילבסקוטלנדורקלשבתעלהגשרהיפההזהבבודפשט
ולרדתעלבקבוקייןורקלחזוראליךהביתהולהציץלךבכלהחוברותוספריהכיסשלךורקלהתכרבלבךולהחליקאתהידאלביןהרגלייםשלך
כאילובטעותבאמצעהפרקהחדששלמראהשחורה,
ורקלעשותאתכלהדבריםהאלהשפעםאמרתילעצמישבטחסתםנשמעיםליטובכיאניכזאתשאוהבתיותרלחלוםבהקיץמאשרלדעתאתהטעםשלזה,
עד שטעמתי.