הוא הישיר מבט למלצרית ואמר "שתי כוסות קברנט בבקשה"

גיחכתי קצת בלב אבל בפועל, בשבילו, רק חייכתי בשקט. 

איכשהו, תמיד הרשימו אותי אנשים שאומרים שטויות גמורות בביטחון מלא. 

זה תמיד הרגיש לי כמו תכונה שמקבלים 'כשגדולים', 

כשכבר לא מנסים להרשים ופשוט חיים את האמת שלך, קטנה ומגוחכת ככל שתהיה.

'קברנט איט איז' הרמתי את הכוס שלי ללחיים עם חיוך מוגזם מול שלו.

אולי אנחנו גדולים עכשיו, וככה אנחנו, המבוגרים

כשטועים - טועים בגדול. 

לפחות לא משעמם איתי, בייבי.