לא שאני גאה בעצמי על זה ששוב אני מקדישה לך שירי פופ עלק-צ'יזיים או משהו.......

טוב, פאק איט. גאה.

:)

בכנות,

לפעמים אני לא יודעת למה הוא עדיין כאן.. סביר שאצלי זה לא היה עובר, ה'שטויות' האלה. 

אולי הוא פוחד להיות לבד, או פשוט פוחד להיות בלעדיי. זאת סיבה לגיטימית, אני חושבת. 

אני יודעת למה אני עוד כאן, אז זה בסדר, 

אבל אני גם יודעת על כל כך הרבה סיבות למה לא להיות. 

וזה מה שהורג אותי. 

אלוהים, בא לי לחזור לא-לדעת כמה נעים הבפנוכו של הפה שלך מרגיש,

או כמה נעים אתה מרגיש בבפנוכו שלי. 

אבל גם... לא בא לי?.

אתה תוחב את האצבעות שלך בכיס האחורי של הג'ינס שלי ותופס לי בישבן תוך כדי הליכה,

וזה גורם לי לסובב אליך את הראש ולחפש את העיניים הצוחקות שלך,

או את החיוך הממזרי הזה שיש לך כשאתה זומם עליי, 

אבל אני מסתכלת ואני מחפשת, 

וכל מה שיש שם זה את המבט המכווץ מתחת למשקפי השמש שלך,

מסתכל קדימה,

והחיוך שלך נונשלנטי לחלוטין.

בהתחלה חשבתי שאני אתרגז על הפשטות הזאת של הרגע הזה,

איך לעזאזל אתה מעז לתפוס לי בתחת באמצע הרחוב ההומה הזה, 

אבל בתכלס כל מה שאני חושבת הוא איזה כיף זה,

כשכבר לא מתרגשים.