מוצאת את עצמי סופרת את הימים, את השעות, 

עד שיהיה לי עוד יום חופש, או יום מחלה, מי סופר, 

שייפול בדיוק מושלם ביומן עם איזה חופש אקראי שלך, 

שכל הכוכבים יתיישרו בשמיים, 

שתהיה בארץ בכלל, 

שיהיה איזה ליקוי חמה או ירח או איזה משהו יותר דרמטי משניהם ביחד,

ותסכים,

וניפגש לקפה. 

אני נצמדת אליך מתחת לזרם המים ומרגישה איך כל החלקים שלי נוגעים בשלך והעולם כאילו רוצה להתפוצץ,

אבל במקום זה הוא רק ממשיך. 

הזרועות שלי סביב הצוואר שלך ואנחנו מדברים על איזה משהו מצחיק,

כשפתאום אתה צוחק ואני צוחקת רק מלראות אותך צוחק,

נשענת אחורה עם הצוואר ומרגישה את היד החמה שלך בגב שלי. 

אני מנסה להגיד משהו ואז אתה מנסה, ואנחנו מגמגמים וצוחקים והשיניים מתנגשות כמו שתמיד רציתי.

אתה מלטף אותי ונוגע בי ובזמן שאני נצמדת יותר ויותר,

אני לא יכולה שלא לחשוב שאולי כשהכל מושלם ומקליק למקום הנכון,

דווקא יש שלווה כזאת,

ולא פיצוץ.

הסתכלתי עליך עמוק לתוך העיניים וחשבתי כמה קל להתאהב בך, 

ואז נזכרתי שדברים תמיד נוטים להיראות קלים יותר בדיעבד. 

אני חושבת שרק היום הבנתי שאולי אני לעולם לא אהיה מאושרת באמת בלעדיך. 

שאני יכולה להיות שמחה ולחייך ממש גדול, ויכולה לעשות חוויות וזכרונות ולשמוח בכל מה שהשגתי,

 אבל תמיד אני נשארת עם התהייה איפה אתה ומה אתה עושה עכשיו, 

ועם מי.

 -

ואז אמרת לי שאתה לא מסתפר במיוחד בשבילי, כי ככה אני אוהבת, 

וכל העולם שלי התפורר מסביבך.