אתה בטח תקנה את השטיח הצהוב שאהבנו ושרציתי בשבילנו,

ותחזור לעשות, כמו ילד טוב, את קו ישראל-הונגריה.. ולא רק כשאתה ממש ממש מוכרח. 

ואני אחזור להתעסק בלהשתיק את כל המסביב ששואלים אותי "מתי ילדים???" ב"עוד מעט!"

ולא בחיוך מתנשא שבעצם אומר בשקט "איןלימושגאפילועדייןעםמיאזעלמהלעזאזלאתםמדברים",

וככה, כדי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי, 

אני אקנה עציצים חדשים הביתה כדי שיהיה משהו להתעסק בו ואזכר איך דמיינתי את עצמי מסדרת

אותם על הספריה ליד כל הספרים שלך..... אבל בינינו, זה לא מספיק.

אז אני גם אסגור כרטיסים לסקוטלנד, ועל הדרך בזמן שאתכנן את הטיול, כל דבר יזכיר לי אותך,

ואיך סיפרת לי על לאכול רק דג אחד כל היום ועל המרחבים ועל הציפורים המשונות והלידה של הסיח, 

ואכעס, כל כך אכעס, כי הרי זה הכי צפוי בעולם שאני לא אראה כלום בלעדיך, לא דגים ובטח שלא סיח,

וכל החוויות האלה, שניסית אז להעביר גם לי ורק גרמו לי להאדים מרוב כעס וקנאה, מסתבר 

שיש להן את אותו האפקט גם עכשיו, חודשים שלמים אחריי.

ואתה, לא יודעת מה תעשה כדי להרגיש טוב עם עצמך.. או יותר נכון מעדיפה שלא לחשוב. 

מה זה כבר משנה,  כל עוד זה עובד? 

יאללה, שיעבוד, מצידי. 

פאק איט, מה כבר נשאר לי להפסיד. מה כבר פאקינג נשאר לי להפסיד, עכשיו. 

ברגעים הכי מחושבים שלי אני מחפשת closure,

ותמיד בשביל closure איכותי אני צריכה הגדרה. 

מתחשק לי להוסיף אותך לרשימת האקסים שלי כדי שאוכל לנוח כבר,

לשחרר ואולי סוף סוף, חלילה, להתרכז במשהו אחר,

אבל כשאני ממלאה את הקריטריונים בטבלה זה פשוט לא מסתדר.

"היינו ואהבנו וזה לא הלך כי... אני נשואה?!.' 

חחח. מפגרת אחת.

אח, יומני היקר, כמה שהיה גרוע.... 

ולא כי הוא גרוע בפני עצמו, או כי אני.. 

לא כי חס וחלילה זה עניין של גודל ומקום,

או של לא-מספיק-יין,

פשוט גרוע משותף כזה, של חוסר חיבור במקומות הנכונים, 

גרוע של הרבה כוונה אבל בלי הרבה תוצאות, 

גרוע שמנסה בכל כוחו להיות טוב, אבל עדיין... גרוע. 

גרוע של 'אתה לא הוא' אפילו שהזקן שלכם דומה, 

גרוע של 'זה כבר לא מה שאני מחפשת',

גרוע של 'אולי לא בא לי יותר', לפחות בינתיים. 

מזל שאותי לימדו שסקס זה לא הכל בחיים. או, חבל?. 

ומי בכלל יבין שזו רק אנלוגיה, והסקס הוא כל החיים שעוד לפנינו?.