שבסוף זה נראה כאילו אני בכלל לא אוהבת?..

-

בעולם מושלם לא היינו צריכים להתגבר על מכשולים כדי להיות מושלמים.. קצת כמו שהיה בהתחלה.

אבל אני מתעקשת לא להיות מהזוגות שמתגרשים. אולי כי זה הטבע שלי, ואולי כי אני פשוט יודעת שהפעם זה מספיק חשוב.

אני בטח אכתוב כאן שהמסקנה היחידה שלי מכל הסיפור הזה היא שבסופו של דבר,

אפילו שבהתחלה ממש אהבת אותי ואני זאת שסתם נתנה לזה צ'אנס,

אפילו שסתם חשבתי שאתה חמוד וגבוה, וגבוה ומקסים, ואפילו נראה ממש טוב,

ועוד מעוניין בי, וואו, איזה נחמד זה, לא שהיו חסרים, אתה יודע, אבל אתה היית קצת יותר מיוחד,

אפילו שבתחילת ה"אנחנו" שלנו היססת כי פחדת לגעת יותר מדי, פחדת להימאס יותר

מדי, חששת שאני עלולה בכל רגע לקום וללכת, להחליט שנגמר לי,

למרות כל אלה, בסוף יצא שאני אהבתי אותך יותר מדי.

ואז נמאסתי עליך.

ואז הייתי חייבת להתחיל להתאבל.

בסוף זה קרה-

נמאסתי עליך, הייתי יותר מדי בשבילך, לא הייתי מספיק בשבילך, נתתי יותר מדי, לא נתתי מספיק,

פשוט.. לא הייתי. ודווקא כשהכל מתחיל להסתדר סביבי, גם הלימודים וגם העבודה,

אתה נעלם.

לאן? לא ידוע. למה? לא ברור. פשוט- נעלם. מעולם לא חשבתי שזו אפשרות בכלל, להעלם ככה למישהו.