וכשחושבים על זה, זה קצת מפחיד אותי שאתה מכיר אותי כל כך טוב ואני בטח כבר משעממת אותך.

אתה כבר מכיר את כל החולצות שלי, את כל החיוכים שלי, את כל הפרצופים שאני עושה בסיטואציות שונות...

אתה יודע בדיוק איך אני נראית במקלחת ובאיזו צורה אני נוחרת בלילה,

ומתי בכלל זה אמור להימאס עליך אם לא עכשיו, כשאתה כבר יודע הכל ואני כבר לא יודעת איך להפתיע

אותך בכל פעם שאנחנו נפגשים?.

בגלל זה טוב לי כשאנחנו קצת רחוקים ומתגעגעים ואז נפגשים שוב. לא טוב באותו רגע, אלא טוב

כשנפגשים שוב.. יש לי הזדמנות לנסות להפתיע ולחשוב שאני יותר מיוחדת מהזאת שהייתי לפני

שבוע-שבועיים. לפחות במחשבה.

(ואולי בעצם את עצמי אני כבר משעממת?.)

?you think there's a heaven where some screams have gone

I got 25 bucks and a cracker do you think it's enough

 to get us there

years go by will I still be waiting for somebody else to understand

years go by if I'm stripped of my beauty and the orange clouds raining in my head

years go by will I choke on my tears till finally there is nothing left

 one more casualty you know we're too easy easy easy

well I love the way we communicate

your eyes focus on my funny lip shape

let's hear what you think of me now but baby don't look up

 the sky is falling

your mother shows up in a nasty dress

it's your turn now to stand where I stand

everybody lookin' at you here take hold of my hand

...yeah I can hear them

-אני אלך לקרוא קצת, פעם אמרו לי שלבלוע בעיות של אחרים זה עוזר.

וואלה לא יודעת,
פתאום נתקפתי יצר חייתי שלא ברא השטן לחטט לך בכל המקומות האפלים שבד"כ אני רק חולפת על פניהם
ומשתדלת להתעלם. להוציא הכל החוצה, ולחפש בקנאות אחר משהו שיגרום לעיניים שלי לדמוע.
זה מרגיש כאילו יש סיבה עמוקה יותר שאתה ככה אליי בימים האחרונים, כאילו חייב להיות משהו גדול ומפחיד.
החיים גם לא ממש מקלים עליי בעניין, עם שיחות עם הידיד הזה בקשר לבגידה בחברה שלו (בפעם השנייה),
והשיחות עם החברה ההיא בקשר לכמה זה קשה לשמור על מערכת יחסים הרבה זמן וכמה מבחינתה זה
על סף הבלתי אפשרי. לא דברים שמערערים אותי, אבל מרגישים לי כאילו יכולים לערער אותך.
ואתה עוד מדבר איתי על לגור ביחד, על לעבור אליך, כשאני מרגישה שאתה מסתכל עליי כמו שמסתכלים
על איזו ילדה שבטעות הקיאה על השטיח החדש שעלה כמו משכורת חודשית. איך אני בכלל יכולה לחשוב
על דברים כאלה כשמרגישים ככה שנואים וככה מגעילים?.
וואלה לא יודעת, אומרים שגברים צריכים חופש, לא? דווקא תמיד חשבתי שאני חברה טובה...
אולי סתם נמאס לך. קורה, לא?. חבל שלא נמאס לי גם.. זה בטח היה הרבה יותר פשוט.

עריכה:
איזו הרגשה מגעילה, אפילו לסתם סקס של חרמנות אני לא טובה.

עוד אחת:
נהייתי ערסית. זה כל כך הרבה יותר פשוט מללקק מילים יפות כל היום. ובינינו, מעביר את המטרה יפה.
אף פעם לא באמת ניסיתי לרצות את פוצי-ישרא-בלוג, אז זה בסדר. שישארו כאן רק אלה שאכפת להם
ממני, ולא מהכתיבה הנאורה והמקסימה שלי, מלאת המוטיבים והתיאורים המתייפיפים.
קצת נמאס לי מיופי מלאכותי, ברשותכם.

אחרון חביב:

נכתב אתמול בלילה, עם עצבים ועלבון מהגיהנום. אז אם אני אתחרט עוד כמה שעות, לא נורא.