אני יודעת שאהבת אותי. 

זה היה כתוב לך על המצח, כשעצרת אותי כשרציתי להסתובב בזמן ששכבנו כי ידעת כמה אני אוהבת כשהראשים שלנו צמודים. 

כשהחזקת לי את היד בטיילת ואמרת לי שסיפרת לאמא שלך, ושזה היה כל כך מטהר שכדאי לי גם.

כשעמדנו במטבח וחתכתי סלט בתחתונים, ושיקרת לי כמה יפה אני חותכת סתם כי רצית לראות אותי מחייכת. 

כשאמרת לי שלא לה אתה דואג.

אני גם יודעת שאהבתי אותך. 

הרגשתי את זה מחמם אותי כשהיית מחייך אליי ולא התאפקתי מלהניח את כפות הידיים על הלחיים שלך ולנשק אותך.

בפעמים בהן הרגשתי שהחשיבה שלך כזאת מיוחדת, שאני רוצה אותה אצל הילדים שלי. 

כשביום ההולדת הקודם שלך, אחרי שהתעקשתי שניפגש, ישבנו בפארק ונתתי לך את התה שלי כי שלך היה מגעיל.

כששכבנו על הגב באלכסון במיטה ושאלתי אותך למה אתה לא גומר, דיגדגתי וחשבתי לעצמי שזה כל מה שבא לי לשאוף אליו בחיים האלה.

לגרום לך לגמור. 

וזה כמו מה שאמרת לי בקיץ אז לפני שנה וחצי על המכונת פסטה והתעצבתי. 

זה בטח קורה לכל הזוגות, כל השטויות האלה שקרו לנו, וזה לא באמת כל כך 'מיוחד' כמו שאנחנו חושבים.

זה עדיין מעציב אותי, אבל אני נותנת לעצמי להיות עצובה בשקט. 

כי אהבתי אותך, וזה עצוב לי שאתה לא כאן, ומגיע לי להתאבל. 

אני חושבת

שתמיד רצית להחליף את השגרה שלך בי, והבעיה היא שהשגרה שלי בסדר גמור ואני לא בטוחה שאני רוצה להחליף אותה.

זה את האש שרציתי. 

אני מאוהבת בתחושה שלך נדחף לתוכי בבת אחת,

ממלא אותי מהנשמה. 

זה נעים לי כל כך שהנשימה שלי נעתקת לרגע, 

ואני באמת צריכה להחזיק בקצה של המיטה כדי להתאפס. 

וזה לא סתם שבחרתי בפועל הזה, 'מאוהבת'. 

יכולתי גם פשוט להגיד שזה נעים.

שאתה סקס טוב.

אבל בשניות האלה שאתה בתוכי, 

אני לא יכולה לאהוב אותך יותר.

ותאמין לי,

ניסיתי. 

אני נצמדת אליך מתחת לזרם המים ומרגישה איך כל החלקים שלי נוגעים בשלך והעולם כאילו רוצה להתפוצץ,

אבל במקום זה הוא רק ממשיך. 

הזרועות שלי סביב הצוואר שלך ואנחנו מדברים על איזה משהו מצחיק,

כשפתאום אתה צוחק ואני צוחקת רק מלראות אותך צוחק,

נשענת אחורה עם הצוואר ומרגישה את היד החמה שלך בגב שלי. 

אני מנסה להגיד משהו ואז אתה מנסה, ואנחנו מגמגמים וצוחקים והשיניים מתנגשות כמו שתמיד רציתי.

אתה מלטף אותי ונוגע בי ובזמן שאני נצמדת יותר ויותר,

אני לא יכולה שלא לחשוב שאולי כשהכל מושלם ומקליק למקום הנכון,

דווקא יש שלווה כזאת,

ולא פיצוץ.

הסתכלתי עליך עמוק לתוך העיניים וחשבתי כמה קל להתאהב בך, 

ואז נזכרתי שדברים תמיד נוטים להיראות קלים יותר בדיעבד.