ואיך אהבתי לדאוג לך בשקט כשיצאת לאימון בגשם ובקור,

פחות מאהבה ויותר כי יש מישהו לדאוג לו.

איזו תקופה חשוכה ונוראית.. תקופה של ציפיות, של תקוות,

ובעיקר תקופה מלאה באכזבות מתוקות-מרות שכאלה.

אין מנוס, אתה אמן בלהשאיר טעם מתוק על השפתיים.

אבל מזל שהפעם, אני כבר מזמן מכורה למתוק אחר..

וזה לא שאתה לא מתאים לפנטזיות שלי,

אתה מתאים להן בדיוק.

עור כהה וחלק, עיניים בהירות וכובשות,

והידיים, שלא נתחיל לדבר על הידיים..

זו אני שלא מתאימה להן.הייתם מאמינים?.

למדתי שכשאתה לא מתאים-זורקים,

אבל אף אחד לא לימד אותי מה עושים כשאני לא מתאימה..

מה, תספורת? דיאטה? שינוי אישיות?. מה?.

חזרתי הביתה.

מוזמנים.

סתם, שיקרתי. פה זה הבית.