השתניתי. והרבה אנשים אומרים את זה על דברים קטנים וחסרי מהות אמיתית, אבל אני מעדיפה לחשוב שהפעם
זה קצת יותר כנה ומתאים. ובעצם לכאן חתרתי, אמת. אני מרגישה יותר אמיתית. גמרתי לשחק ב'העולם שלי'
ו'העולם של כל השאר', מאסתי בטעמן של חצאי שפתיים ומילים יפות שמגיעות מלשונות מחודדות.
אני לא יודעת מה שינה אותי כך ולפעמים אני קצת מעדיפה שלא לדעת, אבל זה קרה איפשהו בשנתיים האחרונות.
אולי החיכוך הכפוי עם העולם האמיתי הוא זה שנתן את אותותיו, ואולי זה החבר הנוכחי, שלקרוא לו פשוט
'החבר הנוכחי' הוא עוול בפני עצמו כי אני לא מצליחה לחשוב על תיאור שיתאים לו יותר מלבד 'הכל',
ואפילו זה נשמע לי נדוש מדי.. כך או כך, אני מאמצת את האני החדשה בחיוך מאוזן לאוזן ואושר גדול,
כי אם להודות בצורה כנה, קצת יותר מ'קצת' חיכיתי לרגע הזה. בגרות.
הדבר היחידי שחבל לי עליו, מאוד חבל אפילו, הוא הבלוג. גם הוא, כמו הרבה סממנים אחרים של תקופת
ההתבגרות שלי, קצת נזנחים. ולא כי אין לי זמן, כי מי שיסתכל קצת אחורה ישים לב שאני כן כאן, ובטח שלא
בכוח. אני מרגישה ריקנית, לא מסוגלת להעביר את מה שאני באמת מרגישה הלאה, לפחות לא בצורה
שפעם טענתי שאני כל כך טובה בה. בשביל מישהי שפעם נשמה את הנושא, עכשיו כשאני חושבת על
זה בצורה כזאת, זה קצת כמו להיות נכה. אני לא מסוגלת לרגש, לתפוס את הרגע. המקום הזה, שפעם טיפח,
ליטף ואהב אותי כל כך, הופך לצר ומגביל יותר מרגע לרגע. אני מרגישה לא חיה כאן, בעולם הוירטואלי הזה,
ואולי זה בעצם כלל לא עניין של בגרות, אלא שפשוט מאסתי בחיים שבין הצללים. גם חיי שלי שפעם טיפחתי,
וגם חיי אחרים. מצטערת.
העולם שבחוץ כל כך טוב ומזמין לפתע, ואני לא מרגישה כל צורך להתחבא. להפך, זה ממגנט אותי בצורה
חדשה, לצאת, לגלות, להרגיש. להרגיש. זו מילה שחשבתי שגיליתי מכל זווית אי שם בגיל 18, כשכל
העולם היה מונח בכף ידי המהססת. מילה שגיליתי מחדש מהכיוונים האמיתיים שלה לפני שנה וחודש (ויומיים).
לפעמים אני מחכה לרגע בו אני אנחת על האדמה בידיעה בטוחה שהוא יגיע, כי לא יכול להיות כל כך גבוה
וטוב בלי נמוך ורע. לפעמים אני טובעת יותר מדי בעצמי, ואולי זה בעצם בעצמך, יש רגעים שבהם אני יכולה
להישבע שאני לא מוצאת שום הבדל.
איכשהו, בסופו של דבר הכל מסתכם בדבר אחד, אמת גדולה ולא מעניינת במיוחד. אולי בגלל זה קשה לי לכתוב.
נ.ב.
רציתי את הפוסט הזה מחר, כשיהיה כאן דף חלק ונקי, כדי להרגיש קצת יותר חלק וטהור בחיים שלי גם.
אבל אולי זה קצת כמו מטאפורה, שלשבת ולחכות למחר לא באמת גורם למחר להיות פשוט ונקי יותר,
ועדיף להתחיל לעבוד כמה שיותר מהר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
rain queen