לפעמים כל מה שאני יכולה לחשוב עליו הוא איזה מזל שאהבת אותי אז,
כשהעיניים שלי היו כל כך עצומות וכבויות. איזה מזל שאהבת וככה נתת לי את
האפשרות הזאת לגלות כמה טוב שפתיים של מישהו אחר על שלי יכולות להרגיש.

בא לי לשרבט את השם שלך בפינה של הדף,
כדי שכל מי שחושב שמכיר אותי, יכיר גם אותך קצת.
אחרי הכל, מי אני בלעדיך?.

אולי אני עדיין טובה עם מילים, אפילו אם רק בעיניי.
הייתי צריכה קצת קנאה כדי להתאמץ, וזהו. עכשיו זה שוב זורם,
כמו בימים הטובים שבהם לא נירדמתי בלי להרגיש מלכת העולם לכמה רגעים.

היום מצאתי במקרה תמונה ישנה שלי, מקופלת ומתקלפת,

ונזכרתי לכמה רגעים מתוקים למה אנשים מתאהבים בי.

-

מזל, כי בזמן האחרון בחיי שכבר כמעט הפסקתי להאמין.

השגיאה הגדולה והמנחה של חיי:

"אם לא מתאים לא נורא, אני כבר אתאים את עצמי.."
לחולצה\לחברה\למקום\אלייך.

ואפילו שלימדו אותי מגיל קטן להסתכל במראה ולהתאהב,
ואם כבר עושים שינויים אז לעשות בלב שלם ורק בשביל השקט הנפשי שלי,
אני מוצאת את עצמי מזיעה בעיקר בשבילך. כן, גם בשביל בגד הים הזה או האחר,

אבל בעיקר בשביל שבדקות הקטנות לפני שאתה נרדם לצידי, לא תצטרך לעצום עיניים ולדמיין.
כי זה הפחד הכי גדול שלי.

והוא קצת מתממש, לפעמים, בראש שלי.