לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


לפעמים בא לי גם קצת, אושר בקופסאות קטנות שאפשר לעמוד ברחוב ולחלק לכולם. שיקנאו קצת, מה קרה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2017

פרדסחנה-כרכור


באמצע הלילה אחרי כל החגיגות והאוכל בכמויות מסחריות,
אחרי נסיעה של שעתיים על כבישים ריקים של אחרי-החג, 
אני חוזרת הביתה לכשכושי הזנב הנמרצים שלה, 
מורידה את העקבים בהפגנתיות ונכנסת לכפכפים הפשוטים, 
מחברת לה את הרצועה לקולר ויוצאת לסיבוב בשכונה המנומנמת. 
ככה, עם האיפור, עם השיער המוקפד, עם השמלה השחורה הצמודה, עם הכפכפים. 
במקום הכל כך לא ברור הזה, כש90% ממני נראה בצורה אחת וה10% האחרונים נראים כלכך שונה, 
הראש שלי אחרי 3 כוסות יין מתחיל לסגור חשבונות. 
ואני נותנת לו, בגלל השעה המאוחרת לא מסוגלת להתנגד, 
וככה הוא סוגר אותם ללילה, ואני מחליקה ממני את השמלה ומורידה את כל האיפור,  
ולמחרת בבוקר, אני מתעוררת איתם שוב. כמו כל שנה חדשה.  

נכתב על ידי rain queen , 21/9/2017 10:30   בקטגוריות וואנבי עמוק, תהיות, עתיד, עבר, סדקים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סלט אהבות.


בזמן שקמת מהמיטה לצחצח שיניים, הספקתי להסתכל על הישבן הלבן שלך
מתרחק עד לאמבטיה, לחייך קצת, לפספס כמה נשימות, ולחשוב. 
נשארתי במיטה, מושכת את השמיכה הדקה עד מעל החזה שלי ומתכרבלת עמוק,
או לפחות מנסה. האיזור ששכבת עליו התקרר כלכך מהר,
ופתאום כל שניה כאן לבד מכאיבה לי מתחת לעור. 
-
אנחנו מביאים את החורבן הזה על עצמנו, אני חושבת בין נשימה לנשימה, אבל אני פשוט לא יכולה להפסיק. 
מהרגע שבו הידיים שלי נחתו עליך זה כאילו משהו הקליק לי מתחת לצלעות,
מנגנון ישן וחורק שפתאום התעורר ונזכר שיש לו מטרה, חגורת צניעות מרשרשת שנפתחה ו.. הופ. נפתחה. 
-
אתה חוזר מהאמבטיה מקושט בבוקסר של הלילה הקודם שליקטת מהרצפה בדרך אליי,
מחייך בנמנום ומרים את השמיכה כדי להיכנס לידי. 
אני נצמדת אליך כמו מתוך אינסטינקט, כי זה מה שאני תמיד עושה, ומתחרטת בשניה שאחרי כי הגוף שלך קר כלכך. 
אתה שותק, כי ככה זה בקרים, ומשלב ידיים מאחורי העורף.
אני מצמידה אליך את הראש ומצטרפת למבט שלך לתקרה. 
-
חושבת אם כדאי לי להגיד לך שאני דווקא כן, כן מצליחה לשים את הכל לכדי מילים הגיוניות,
מילים גדולות כמו ׳אם׳ ו׳אולי׳, להסביר לעצמי שזה הכי הגיוני בעולם להרגיש איך שאני מרגישה, ואולי הגיוני גם להרגיש. 
אבל בעצם, אני לא צריכה להרגיש שזה הגיוני. אני צריכה להרגיש שזה קורה
אני צריכה להרגיש שאתה שלי, ושאני שלך, בכל המונחים שהם לא המונחים הרגילים והמוגבלים שלנו.
להרגיש שזה אמיתי. 
להרגיש את החורבן שזה מביא. 
להרגיש. 
-
עם המבט עדיין בתקרה אתה מכחכח לפתע בגרון ושולף, 
׳הטעות היחידה שיש כאן בעצם, היא שאת לא שלי.׳ 
וזה אמיתי. וזה חורבן. וזה להרגיש. 

נכתב על ידי rain queen , 10/9/2017 10:47   בקטגוריות אני, אתה, וואנבי עמוק, חיים בשניים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



gotta love the emptiness


תוחבת את הידיים עמוק בכיסים של החלוק, 
כאילו לתקוע בהם את כל הדברים שאני רוצה לא-להגיד לך. 
זה מעביר לי ככה שעה-שעתיים, לפעמים ימים שלמים.
אבל בעצם, אני לא רוצה לא-להגיד לך כלום, 
כי את הכל הכי בא לי להגיד.
-
כל החושים אצלי מתחדדים, והבירה של מוקדם יותר
כבר לא מורגשת בשיט בדם החם שלי מתחת לידיים שלך. 
פתאום אני מאוד מודעת לאצבעות שלך שמלטפות לי את המותן מבעד לגופיה,
מגששות מתחת לקצה של הבד הדק שלה עד שהן עליי.
וכל שניה כזאת כואבת לי בלב כי אני סופרת אותה ככ לאט כדי שתימשך לנצח,
אבל מבט בשעון של האוטו מודיע לי שהיא עוברת ככ, ככ מהר.  
ובשניות האלה אני כל כך רוצה לתת לך אותי, כי מגיע לך, ומגיע גם לי, 
וכל כך רוצה להשאיר גם לי קצת. רק מספיק כדי שלא אשתגע. 
נכתב על ידי rain queen , 1/9/2017 09:25   בקטגוריות שחרור קיטור, תהיות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  rain queen

בת: 35

תמונה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לrain queen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על rain queen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)