כמו נמק על הלב,

או לפחות תהליך-תופס-מקום אחר כזה, קצת פחות דרמטי. 

כנראה שאתה המבוגר האחראי מבינינו, שוב. 

מה אני יכולה להגיד. 

זה בטח בריא יותר לשנינו, אז אני צריכה בעצם לשמוח על ההחלטה שלך. 

כן. 

ובינתיים יש לי דברים כל כך גדולים על הראש, 

כמו המבחן הכי גדול שהיה לי אי פעם (כמעט), וכאב הלב הכי גדול שהיה לי נדחק הצידה. 

בריא, כאמור.

אין לי איך להאשים אותך, לא משנה כמה אני מסובבת את זה ומנסה. 

זאת רק אני אשמה כאן, וזה רק הפסד שלי ורק הכאב שלי ורק ההתמודדות שלי ורק ורק ורק. שלי. 

ושלך?

כבר לא כאן, אז בסדר.