יום אהבה מוזר כזה,

שבו אוהבת אבל לא מרשה לעצמי, 

כלום. 

אני חושבת שהבנתי על עצמי שאני יותר אוהבת 'להיות בסדר' מאשר שיהיה לי טוב, 

אבל עוד לא ממש הבנתי מה זה בדיוק אומר. נתעדכן. 

הוא הישיר מבט למלצרית ואמר "שתי כוסות קברנט בבקשה"

גיחכתי קצת בלב אבל בפועל, בשבילו, רק חייכתי בשקט. 

איכשהו, תמיד הרשימו אותי אנשים שאומרים שטויות גמורות בביטחון מלא. 

זה תמיד הרגיש לי כמו תכונה שמקבלים 'כשגדולים', 

כשכבר לא מנסים להרשים ופשוט חיים את האמת שלך, קטנה ומגוחכת ככל שתהיה.

'קברנט איט איז' הרמתי את הכוס שלי ללחיים עם חיוך מוגזם מול שלו.

אולי אנחנו גדולים עכשיו, וככה אנחנו, המבוגרים

כשטועים - טועים בגדול. 

לפחות לא משעמם איתי, בייבי.

ברגעים הכי מחושבים שלי אני מחפשת closure,

ותמיד בשביל closure איכותי אני צריכה הגדרה. 

מתחשק לי להוסיף אותך לרשימת האקסים שלי כדי שאוכל לנוח כבר,

לשחרר ואולי סוף סוף, חלילה, להתרכז במשהו אחר,

אבל כשאני ממלאה את הקריטריונים בטבלה זה פשוט לא מסתדר.

"היינו ואהבנו וזה לא הלך כי... אני נשואה?!.' 

חחח. מפגרת אחת.