אז מלפני שלושה ימים הייתה לי משמרת ראשונה..אחרי בערך 9 חודשים שהייתי בפרחי מד"א (התנועת נוער, הייתי שם בלית ברירה כי הייתי מאוד רחוקה מ-15) וחודש של הקורס וההשתלמות נט"ן כי אצלנו מתחילים ישר מניידות טיפול נמרץ בניגוד לרוב התחנות ששם עולים לרוב על אמבולנסים לבנים (לבנים=רגילים. יש גם ניידות טיפול נמרץ שהן לבנות חח).
הקורס היה די מייאש, שווה כל רגע אבל למידה אינטסיבת למרות שהמנהל מתנדבים שלנו עובד עפ"י השיטה שכל מי שהתחיל את הקורס יסיים את הקורס גם אם הוא נכשל בעיוני,במעשי ובהתשלמות נט"ן. שזה מצער כי אני מרגישה שהשקעתי לחינם..היו לי ציונים מאוד גבוהים לא ירדתי מה-90.
(חוץ מבוחן אחד במהלך הקורס שקצת פקששתי כי הייתי נורא עייפה ביום לפני.)
אז בקיצור, היה לנו מסיבת סיום קורס שזה היה מאוד מרגש מנהל המרחב הגיע ומנהל התחנה, המדריכים שלנו, עוד מהקורסים האחרים הגיעו והיה מאוד נחמד. הצטלמנו וקיבלנו ספר של 'חובש רפואת חירום' (למרות שאנחנו מע"רים, אבל בסדר) וקיבלנו את המדים. ישר יום אחרי זה מישהו שהיה בקורס שלפני בחנוכה אמר לי שהוא צריך מחליף ושאני אחליף אותו..קצת התרגשתי והייתי לחוצה אבל מתנדבים אחרים הרגיעו אותי והכל היה בסדר. ירדתי ישר אחרי בית ספר עם החונכת שלי שהיא שנתיים מעלי, טיפה התרגשתי אבל לא משהו רציני. במהלך היום הגיעו כל המדריכים של הפרחים היה להם בדיוק באותו היום פעולה ואני מצאתי את עצמי יושבת שעתיים בתחנה בלי לעשות כלום (אחרי שכבר בדקנו את האמבולנס אם יש שם הכל.) וכבר כל ההתרגשות ירדה ואז פתאום צלצל הטלפון, אבל פשוט לא היה לי אכפת. הייתי די אדישה, יכול להיות שזה הרס את ההתרגשות של המשמרת הראשונה. זה היה ילד בן 15 שנפל מגובה, אבל הגובה לא ממש היה גובה וגם הגיע אמבולנס לבן לפנינו והם חבשו אותו. כשהגענו שמתי כפפות לקחתי את החמצן ועלינו לדירה שלו. הוא שכב על הרצפה והוא די התפתל מכאבים אבל לא היה יותר מדי מה לעשות. החובש או הפראמדיק לקחו את הכיסא מהאמבולנס והורידו אותו למטה, אז העלינו אותו למיטה ובנסיעה בדקנו לו לחץ דם, דופק ופאלס (פאלס=רמת החמצן בדם. משהו שאפשר לבדוק רק עם המוניטור שנמצא רק בנט"ן) החונכת הציעה לי למדוד לחץ דם אבל די חששתי שאני לא אצליח אז רק עזרתי עם הדופק והפאלס. פיננו אותו לבי"ח רוטשילד ואז הבנתי בדיוק למה כל נסיעה לוקחת שעתיים. היינו משהו כמו חצי שעה בבית חולים בלי לעשות כלום חח החובש בהפסקת סיגריה ואלוהים יודע איפה הפראמדיק. יצאנו בערך ב-5 ומשהו והגענו לתחנה חזרה בסביבות 7 וחצי ומאז לא עשיתי כלום עד הפיזור הביתה. הייתי ממש מאוכזבת, לא היה לי שום דבר מיוחד במשמרת הראשונה ובעיקר השתעממתי המון..לחברה מהקורס היה אתמול משמרת והייתה לה אינטובציה וזאת כן קנאה במקום מסויים. ובסידור שמו לי משמרת נוספת רק בסוף החודש ועכשיו אני ממש קשה לי לחכות עד ה-29 למשמרת הבאה שלי חח למרות שאת רוב הקורס החדש לא הכניסו לסידור..
בקיצור,מאוד חפרתי פה, אבל אני מקווה שהמשמרת הבאה מאוד תפצה על המשמרת האחרונה! חח והולכת להיות לי משמרת של שבת בוקר, ועפ"י הסטטיסטיקה מספר ההחייאות הרב ביותר הוא בשבת בבוקר. BRING IT ON!
(נקווה שעוד מישהו ירצה להחליף איתי החודש P:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Blue Velvet