TOO COOL TO CARE

שלוש משאלות. זה הנושא החם? באמת? אני כבר קיוויתי שהגיע הזמן לדבר על סליחות, אבל מסתבר שישראבלוג מאמין שיש לנו עוד כמה ימים מתישים עד לצום המתיש עד יותר, בינתיים עליי לעבוד עם הנושא החם החדש – שלוש משאלות.

מה הטעם לחשוב על שלוש משאלות שאתה יודע כי לעולם לא יתגשמו? הרי משאלות, המטרה שלהן היא להישאר בגדר משאלה, לא? רעיון כללי ולא מושג לגבי דברים שאנו חושקים בסתר ומודעים חלקית לעובדה שפשוט לא יתגשמו לעולם. זה מדכא לחלוטין לבקש ממני שלוש משאלות, לכאורה תמימות, למען נושא חם.

אני מניחה שהמשאלה הראשונה תהיה לעבור ליקום אלטרנטיבי, בעיר ניו יורק, ולפגוש את קרי בראדשו. למדוד לה כמה זוגות נעליים, להסתובב בדירה השינה שלה, עם הקירות הכחולים. להאזין להודעות הקוליות שלה, לדמיין אותה ואת ביג מתנשקים בפתח הדלת (למרות שבדרך כלל הם שהו אצלו).

אחרי כל הרגעים המביכים שבהם אני מתנהגת כמו גרופית מטורללת על כל הראש – לדבר איתה. לשאול אותה, מי היה הראשון שלה אחרי הכול, כי יומני קרי 2 עוד לא תורגם לעברית. להתייעץ איתה לגבי הבריחה שלי ממחויבות, לגלות את הסוד לחברות שלה עם הבנות.

מסיבה לא מודעת לחלוטין, תמיד חלמתי להיות קרי. יש משהו בשילוב המסוגנן של העיתונאית וסטייליסטית הזאת שתמיד גרם לי להביט בה מלמטה. כצעירה תמיד בהיתי בנעליים בשקיקה, בשמלות הנפוחות, בשיער המתולתל, בעייני השקד שלה. בדרך בה ביג הביט בה, בדרך בה היא הביטה בביג. בדרך בה בשיר הפתיחה של הסדרה, היא נרטבת ממכונית ניו יורקרית. בעובדה שהיא ניו יורקרית. בעובדה שהיא... ובכן, בעובדה שהיא קרי בראדשו.

משאלה שנייה? להיות בעלת חנות ספרי יד שנייה. כן, אני יודעת שזה די עלוב, אבל זאת המשאלה שלי. אילו רק יכולתי לחיות בחנות ספרים מאובקת, לחפש ספרים עתקים בשווקים ברחבי העולם, להתפרסם כחנות ספרים עצמאית. משהו בסגנון החנות בנוטינג היל, שדרך אגב מבוססת על חנות אמיתית שעמדה להסגר בקיץ הקודם. אני באמת תוהה מה עלה בגורל החנות הנוסטלגית.

בכל מקרה, חנות ספרים. בהחלט. עם יכולתי לעבוד משהו בלי קשר למצב כלכלי, הייתי פותחת אפילו ספריה שכונתית שמתמקדת במיוחד בספרי מדע בדיוני קל, בעיקר לנוער (אני מניחה שאתבגר החנות תתבגר יחד איתי ונוכל לעבור לספרים כבדים יותר). שילדות בתחילת גיל הטיפש עשרה יספרו לי שהן צריכות להגיש יומן קריאה והן שונאות ספרים, והן צריכות עזרה.

ואני אושיט לכל אחת מהן ספר בכריכה רכה עם דפים מצהיבים, משהו עם ערפדים או אנשי זאב, והן יתמססו מהסיפורים המשגעים, ממורכבות הדמויות, מהתיאורים המפקחי עיניים. והן יתחילו לקרוא,לקרוא באובססיביות כל דבר שיוכל לחבר אותן אפילו עוד יותר עם בעולם הלא מציאותי והמושך הזה.

הרי בסופו של דבר, כולנו אוהבים לקרוא ספר טוב ולהתחמק, אפילו רק לשעה קלה, מהמציאות הכואבת שלנו, לא?

טוב, משאלה שלישית. אני מניחה שזה הרגע שבו אני אמורה לכתוב שמשאלה האחרונה שלי היא למות. הרי כל הפוסטים שלי בבלוג העלוב הזה עוסקים בכמה אומללה אני, וכמה אובדנית אני, וכמה טיפשה וחסרת אחריות אני, כמה קשה לי, וכמה כואב, אני נשמעת אנוכית לחלוטין וזאת ממש לא אני.

אבל אני בחיים לא אהיה מסוגלת לבקש דבר כזה, כי זה בדיוק אותו הדבר כמו להתאבד. ואני לא מסוגלת להתאבד, פשוט לא. מהסיבה הפשוטה כי אני יודעת שאני אשאיר שובל של צער מריר מאחוריי. ואני לא מסוגלת לקחת את האחריות של החרבת חיי האנשים היקרים לי ביותר רק כדי שלי יהיה פעם אחת טוב.

אני לא צריכה משאלה כדי למות. יש לי גגות מביינים רבי קמות, יש לי סכין גילוח ירוקה-כחלחלה שמחכה על אדן האמבטיה. אם הייתי מחליטה להתאבד, זה היה כבר קורה. זה גם היה בזבוז אמיתי למשאלה האחרונה שלי.

אני רוצה לעשות משהו טוב עם המשאלה הדימיונית האחרונה שלי. אני רוצה לבחור בן אדם אחד אקראי ולהעניק לו את המשאלה הזו. שהוא יתחיל להשתגע בנושא המשאלות. שהוא יהיה אנוכי ויחליט שהוא רוצה לטוס לחלל. או לפגוש את ג'סטין ביבר. או לקנות מכונית ספורט מסוגננת מהפירמה של פאררי. כל מה שיעשה לו טוב.

למען האמת, יש לי משאלה שלישית משל עצמי, למען עצמי. אבל היא כואבת מדי מכדי לבקש אותה. הדבר היחיד שאני יכולה עוד לחשוב עליו, זה למצוא את הבן אדם שלי. את בן הזוג שיקבל אותי בלי שאלות, יחשוב שאני היפה ביותר, שעיניי הירוקות הן המיוחדות ביותר, שהוא ייכבש בקסמיי המגושמים.

שיידע את כל פגמי, ושהדבר לא יפריע לו, להפך רק יגרום לו לחבב אותי יותר. שהנטייה האובדנית שלי לא תרתיע אותו, שהעובדה שאני נופלת וקמה ברגעים אקראיים תשעשע אותו.

שיחשוב שאני הדבר הכי טוב שיכול לקרות לו.

אבל אני לעולם לא אבקש משאלה כזאת. כמו שאמרתי, רעיון כללי ולא מושג לגבי דברים שאנו חושקים בסתר ומודעים חלקית לעובדה שפשוט לא יתגשמו לעולם, אני מעדיפה לחלום, שיום אחד, המשאלה הבודדה הזאת, אכן תתגשם. 

שבוע טוב, או קלישאה כזו או אחרת.