זה מצחיק, אבל אני לא זוכרת שאי פעם בכיתי על בחור. בכיתי על הרבה יותר מדי דברים בחיי, על מבחנים ולימודים, על משפחה, על מוות, על ריבים עם חברות, על כעס ואכזבה ושמחה ומערבולת רגשות שגרמה לעייני לדמוע. אבל אף בן לא זכה בתואר לשבור את ליבי, אף בחור לא יכל לקחת על עצמו את הכבוד בכך שמילא את עיניי במים מלוחים.
זה מצחיק, אבל אני לא זוכרת אי פעם מישהו קרא לי זונה. כינו אותי בעבר בהרבה שמות גנאי שפלים, אבל אף אחד לא דיבר עליי בצורה נבזית וכנה כל כך. שמעתי שאמרו עליי שאני קלת דעת, שמעתי שאמרו עליי שאני חיה בסרט, שאני מתנשאת, שאני כלבה, שאני רעה וקרה.
האמת היא, שזה בכלל לא מצחיק.
זה אפילו עצוב.
אבל אני משתדלת להיות חיובית, כי זה הקטע שלי, נכון? להיות שנונה ומצחיקה. לצחוק על כולם ובעיקר על עצמי. אבל לא מתחשק לי לצחוק על עצמי כרגע, יותר מתחשק לי לקבור את עצמי מתחת לערמה גדולה ועמוסה בשחט, לדמיין שאני דקה כמו מחט.
זה לא הוגן שהוא מכל האנשים קרא לי כך. זה לא הוגן, כי הוא היחיד שמפיו זה נשמע הגון. כי הוא ראה אותי במצב הכי אינטימי שאי פעם הייתי עם מישהו, כי הוא אמר... הוא אמר שהוא מכבד את הבנות שהוא איתן! הוא אמר שהוא לעולם לא יגיד על מישהו שהוא היה איתה שהיא זונה.
זה לא הוגן כי הוא שיקר.
זה לא הוגן.
חזרתי להרגלים ישנים מגונים. עוברת עליי תקופה קודרת מספיק גם בלי שהוא יקרא לי זונה מעל הכול. אבל אני טיפשה ואני נותנת לו את הסיפוק והוא משפיע עליי.
זה מצחיק, אבל אתמול חתכתי שוב.
אני חייבת להאמין שזה מצחיק, כי אם זה לא מצחיק, זה יהיה פשוט מאד-מאד עצוב.
כינוי:
WonderLand Girl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
