יושבת עם בחור חדש. גדול ממני, חכם ויפה תואר. לא מאמינה שהוא בכלל מסתכל לכיוון שלי, וסביר להניח שהוא רוצה אותי בצורה אפלטונית אבל אני עדיין נהנת מהספק. הוא קצת שיכור, אני קצת עייפה. השעה בערך 4 וחצי לפנות בוקר ביציאה האחרונה של החופש הגדול. יושבים על ספה באיזה בית ריק של מישהו. הראש שלו על הרגליים שלי. האצבעות שלי משרטטות שבילים נסתרים בקרקפת שלו.
שקט, מהסוג הנעים עובר בנינו. שיחה רגועה, מהסוג שלא צריך לדבר אבל צמאים לגלות מידע אחד על השני. נלחמים בלהט של ההיכרות. מדברים על מוזיקה.
"שלמה ארצי, הוא המלך."
פולטת מן נביחה מגלגלת בכורח ההרגל.
הוא פוקח את עיניו הכחולות אליי, "את לא אוהבת את שלמה ארצי?"
"אני פשוט לא מסוגלת לשמוע שלמה ארצי. יש לי טראומה ממנו."
מחייך, חיוך קורן ובוהק. השיניים שלו לא מושלמות אבל יש להן חן מסוים.
אני יודעת שהוא אוהב אותי, אני מצחיקה אותו. הוא שמח להיות בחברתי. אני יודעת שהוא יכול להשיג כל אחת שהוא רוצה, והוא בוחר לדבר איתי.
"תסבירי," הוא אומר ואני מרגישה פתאום קצת נבוכה.
הסיפור הוא כזה.
הייתי עם האופנוען, אצלו בבית. שוכבים במיטה שלו, חושך מוחלט שורר בחדר. הוא חי במרתף, וההורים בקומה שנייה אז יש לו מותרת מוזיקה, לא משנה שהשעה מאוחרת. שם פלייליסט של שלמה ארצי.
הוא נוגע בי. הוא חוקר אותי בעזרת שאלות נוקבות וידיו עוברות על גופי בעדינות אינסופית. נוגע בקלילות על ביד שלי, ובירך החיצוני. מלטף את הבטן ואת הרגליים. משחק לי בשיער.
הוא בכל מקום ואם זאת בשום מקום.
שיחה של שעתיים שבה אנחנו מדברים יותר מדי, ואז הוא מנשק אותי. ואלוהים, הוא היה ועודנו הנשיקה הכי טובה שלי. אין ספק שמדובר בזיין מקצועי.
שלמה ארצי עדיין מרחף באוויר כשהוא עולה מעליי. וכשהוא מוריד לי את החולצה ואת החזייה. ואנחנו מתנשקים והידיים שלו מטריפות אותי, ואני מרגישה כאילו אני משתגעת. חצויה בין הרצון לשמור על שפויות לצידו לבין לתת לו לבצע בי את זממו.
מתחיל להוריד לי את המכנס, אני מנסה להתחמק אבל אפילו את עצמי לא הצלחתי לשכנע. שנינו ידענו שאני רוצה את זה, אולי אפילו יותר ממנו. אז אני מוותרת ומניחה לו להניח את רגליי על כתפיו.
הגניחות שלי יוצרות סימפוניה משגעת עם שלמה ארצי. ואני כמעט נאבדת בתוך עולם שכולו מוזיקה עיברית משובחת וידיים שחוקרות אותי מבפנים.
אבל האופנוען הוא האופנוען, ויש לו דרך מוצלחת להרוס הכול. דופק הערה: "מה איתי?" ועוצר לרגע.
אני מתנשמת בכבדות. המוח של כמו עיסה דביקה. קשה לי לחשוב, לעבד את המידע. להבין את השאלה. אחרי רגע שנמשך נצח, אני עונה לו.
"זאת הפעם הראשונה שלי," נשימה עמוקה. "אני לא יודעת מה לעשות."
"אז זה כאילו לא?" הוא שואל ומוציא את עצמו ממני.
לא רוצה לומר לא, אבל לא יודעת איך לעשות כן. מסתכלת עליו בחוסר אונים. מקווה שירגיש את המצוקה שלי, איתו, בין הרגליים.
"אם אני לא גומר, גם את לא גומרת."
עשרים דקות אחרי זה הייתי בבית.
ולא גמרתי.
אבל כשהבחור החדש היה בין הרגליים שלי, אמרתי את זה קצת אחרת. "היה לי קטע עם מישהו, והוא שם פלייליסט של שלמה ארצי. בוא נגיד שזה לא נגמר טוב בנינו."
הוא הסתכל עליי והתחיל לצחוק.
"זה מצחיק את יודעת," הוא אומר.
"מה?"
"לעשות סקס ברקע עם שלמה ארצי ואז להיות טראומטית מזה."
כן. אני מניחה שזה קצת מצחיק, אבל אם תשאלו אותי, זה בעיקר מעצבן.
כינוי:
WonderLand Girl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
