עברה קצת קצת יותר מחצי שנה מאז שכתבתי את הפוסט סטוצים בגיל הטיפש-עשרה, ועמדתי בנושא השתנתה פלאות.
איני יכולה לומר בלב שלם שאי פעם הייתי תמימה. תמיד ידעתי על קיום המין השני, ותמיד התעניינתי בו. הזהות המינית שלי הייתה לי ברורה מההתחלה, והתשוקה בערה בי מאז שאני זוכרת את עצמי. זה מצחיק אבל למרות שהידע הרב שהצלחתי לרכוש בעזרת הטלוויזיה והמחשב, עד השנה לא הייתי קרובה אפילו קצת למערכת יחסים עם בחור.
הסקרנות שלי בנושא לא הייתה גדולה משל אחרים, אבל הייתי מודעת לכל הדברים שצריך לדעת, וגם אלה שאני לא ממש צריכה לדעת. פעמים רבות אני מוצאת את עצמי מכירה במידע שאחרים לא יודעים. מסבירה מה זה חומר סיכה. מדברת עם בנות על מה זה אומר בעצם גמירה. שלנו, שלהם.
נטולת כל ניסיון מיני, לא נזדקקתי לזה. הכל היה אצלי מתוכנת בראש, לא היה שוב דבר שיכולתם להתקיל אותי בו.
עד שאני עצמי נתקלתי במציאות הקרירה של עולם הדייטים המעורפל בגיל ההתבגרות.
אם עוד לא נכנסתם לקישור של הקטע הראשון לגבי הסטוצים שכתבתי, כאן זה יהיה מקום מצוין להכנס ולקרוא
אני אתחיל לתאר לכם קודם כל את ההתנסויות שלי הכוללות אלכוהול וסטוצים, ורק אז אפנה לדבר על הדור העקום והמעוות שאינני גאה להיות חלק בו, אבל מנסה לצאת כמה שיותר חיובית.
האירוע המדגים הבא שלי מתרחש ב-ה' באייר 2013:
מסתובבת באזור בעזרת רגליי נטולות העקבים, והתיק מלא וודקה תאנים שלי. בידיעה מוקדמת שאני אזדקק לעזרה של משקאות אלכוהוליסטיים בכדי לשרוד את הערב, הגעתי מוכנה עם מלאי נכבד של שתייה חריפה שהייתי מוכנה לחלוק בעיקר עם עצמי.
הגענו לבית ריק של בחור חביב מיישוב נידח. השעה מאוחרת והבנים יושבים שם שעות ארוכות. הם עושים על האש בברבקיו נדוש של שעת חצות. בקבוק הגריגוס שלהם כמעט ריק לחלוטין. ידיד אכפתי מכין לי וודקה תפוזים, במינון לא מוצלח של לא מספיק וודקה, אבל בשילוב עם השוטים שלקחתי מקודם והעובדה שלא הסכמתי לאכול לפני תחילת הערב זה מספיק כדי להקפיץ אותי.
אני רוקדת ושרה קריוקי על השירים הלא נכונים. הוא מולי מחייך, ומפלרטט בקלילות.
כשאנחנו עולים על המונית חזרה הביתה, אתה דורש להיות איתי ברכב. בטח כי אנחנו שכנים, אני חושבת לעצמי, בנאיביות שלא מתאימה לי.
נשארים רק שנינו במונית.
"איך היה הערב?" שואל.
משכתי בכתפי באדישות מסוימת, כבר כמעט פיכחת. "לא היה מספיק אלכוהול."
"רוצה לבוא אליי? נזמין עוד כמה ונשתה."
לא הייתי מסוגלת לעמוד בפיתוי של עוד שתייה חריפה מקודשת, ובאתי אליו.
הוא מזג לי וודקה מהולה בקולה. זה היה דוחה. עלינו לחדר שלו. צחקנו, התנשקנו, ועשינו דברים שילדים טובים לא עושים.
הבחור שסיפרתי עליו כאן, הצליח לפרוץ פחות או יותר את כל הבעיות שאני חשבתי עליהן לפני חצי שנה. נכון, היינו בבית ריק, ובאמת החדרים היו נעולים אז הוא פשוט פיתה אותי לבוא למעורת האהבה הקטנה והסימבולית שלו.
האלכוהול היה נגיש במארוע הבית הריק, נוסף על העובדה שהוא השתדל לשכר אותי עוד יותר אצלו בבית.
כהיותי תמימה לא חשבתי על יותר מדי תחרישים כמו שאני מודעת אליהם היום. בפוסט הקודם לא ראיתי את עניין הסטוצים כנגיש, למרות שהוא הקיף אותי. ועכשיו הוא אינו רק מקיף אותי באנשים שמסביבי, אלא אני עצמי מוקפת סטוצים שאני מקיימת בידועין.
אני מבינה כעת שהדור שלי מתבסס על סטוצים - עד כמה שמגעיל להודות בעובדה הזאת. אני מכירה כל כך הרבה בנים שמחפשים רק קטעים מזדמנים למרות שהם בקלות מסוגלים להתאהב. שניים מהם הודו שבקלות היו מסוגלים להתאהב בי, אבל כיתה י' זוהי שנת הזיונים שלהם.
באופן כללי, אני מוכנה להסכים איתם. זו יכולה בהחלט להיות שנת הזיונים שלכם, אבל אתם מתנהגים חרא.
אני מכלילה כאן, אבל הנושא הזה קרוב מדי לליבי כדי להתחשב במין הגברי כרגע.
אין לי בעיה שאתם רוצים לזיין אותי, למען האמת אני לוקחת את זה כמחמאה בערבון מוגבל, אבל משתדלת להתייחס לעניין בעין יפה. כלומר, אתם חושבים שאני מדליקה (ניסוח שלך!) ושכיף לבלות איתי. שאני יפה ומיוחדת. כבר שמעתי יותר מדי פעמים שאני לא מעריכה את עצמי מחדש.
אני מאשימה אותכם.
אם הייתם מתקשרים יום אחרי אולי הייתי כן מעריכה את עצמי יותר.
אבל אתם מתעלמים מהעובדה שזה קרה.
לא משנה כמה תשתדלו להדחיק אותי לפינת המחשבות שלכם, אתם יודעים שזה קרה. אתם לא מסוגלים אפילו להביט לי בעיניים! כן אז ראית אותי עירומה, אם אולי היית מנסה לדבר איתי יום אחרי היית רואה את פלא העולם השמיני הזה שוב. או לפחות היית מסוגל להסתכל עליי בלי להיות אדום.
גם אני אדומה, אבל הצינית שלי מגוננת עליי היטב.
אין מספיק מילים לתאר את הכאב בלחכות לשיחת טלפון עלובה. מעולם לא דמיינתי את עצמי כאחת הבנות שיתבוננו בטלפון ויראו מתי הוא התחבר פעם אחרונה לפאקינג וואטאפ. אבל אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות מדי עושה זאת. העיניים שלי הופכות לכל כך גדולות שלחלוחית נוצצת מבצבצת בהן.
אני שונאת את זה.
אני שונאת להיות כל כך נואשת וחסרת סבלנות. אני שונאת לראות אותכם במסדרונות ולהסתובב או לברוח או להתחבר מאחורי מגן של חברות או להביט על הרצפה. כי אני לא מסוגלת לעמוד בכאב של לעבור לידכם ולדעת שאתם נגעתם בי וראיתם אותי ועכשיו אפילו אין לכם את הביצים לומר לי שלום.
אני לא מבקשת כאן טבעת, אוקיי?
אני רק רוצה הכרה שמשהו אכן קרה. שכן אתם מודעים שזה לא מובן מאליו שהיה בנינו משהו.
סטוצים בגיל ההתבגרות נשארים בגדר סטוצים כי אנשים חושבים שזוהי התקופה הפורייה שלהם, ההזדמנות הבלתי נתנת להחמצה להזדיין כמה שיותר ולדפוק כמה שיותר ולהוכיח את עצמם כגברים.
גבר זה לא אחד שמזיין, גבר זה אחד שמזדיין. וההבדל בין הניסוחים כאן הוא קריטי.
הסטוצים כל כך נגישים, כל כך פאקינג נגישים. הם בכל מקום, בנות שמוכנות לתת הכו רק כדי לקבל אהבה רגעית נפלאה. כדי להרגיש נאהבת. כדי שבנים ירגישו מסופקים מינית ויוכלו להודות שגם הם עברו את השלב הזה. לסמן וי מטופש ברשימה מטופשת.
אם אנשים היו מוכנים להיות כנים עם עצמם הם היו מגיעים לנפלאות. אהבה הייתה מלבלבת ותמונות קיטשיות היו מפוצצות אותנו. אבל אנשים עסוקים מדי במה שכולם יגידו.
מוניטין חשוב לכולם, גם לבנות וגם לבנים. הבנות לא רוצות שאף אחד יידע, הבנים רוצים שכולם ידעו. בתכלס, אף אחד לא רוצה להיות זה שעם כולם. כולנו רוצים לחשוב את עצמנו כאיכותיים, אבל מה זה אומר בכלל איכותי?
מי אתה שתגיד לי שאני לא איכותית? כי אני שותה אלכוהול? כי הייתי עם שני בנים בלילה אחד? אבל אני קראתי יותר ספרות ממה השנה ממה שאתה תקרא כל החיים שלך. אני קוראת את מסוף גלרייה ואתה עסוק באתר וואן ומנסה להבין איך לנצח בטורניר הפיפא הבא שלך. אני יוצאת עם חברות שלי למסעדות בצפון תל אביב ואתה מזיין מישהי בשירותים מסריחים במועדון מזוין בתחנה מרכזית.
האמת אף אחד לא אמר שאני לא איכותית. הבנים שאני איתם הם כל כך דיסקרטיים, שהשמועה היחידה שמתרוצצת לגבי היא בכלל על בחור שלא נגעתי בו. וזה האבסורד האמיתי.
השנאה בוערת בי ומחממת אותי בלילות מלאי מזגן מקרר. אני כועסת כי הם לא מתקשרים, כי לא אכפת להם.
אני לא רוצה חבר.
אני רוצה מישהו שאכפת לו.
ורק בגלל שהיה לנו "סטוץ" זה לא אומר שלא אכפת לי ממך.
אפילו אם לך לא אכפת ממני.
אולי אכפת לי כי אני בת, ובנות תמיד לוקחות את זה יותר קשה. לפחות ככה מספרים לי.
אבל אולי אכפת לי כי זאת אני,
ואולי בעצם אכפת לי כי זה אתה,
ואני מחבבת אותך יותר מדי.
הפואנטה שלי- סטוצים בגיל ההתבגרות נובעים מהעובדה הפשוטה שלנוער אכפת יותר מדי מהמונטין שלו, אבל לא מוכן להודות בעובדה שאילו היה מוריד את חומות ההגנה הללו כנראה היה מוצא את עצמו חווה חיווה חיובית מסקס. כנראה היה מוצא אהבה או לפחות קשר יותר רציני מלילה שיכור אחד בל"ג בעומר מאחורי הייבול בשדות. או בשביל שליד הבית שלך.
תעשו לעצמכם טובה ותהיו כנים. אם את מחבבת אותו תגידי לו. אם אתה רוצה אותה, תעשה עם זה משהו.
ואם לא יוצא מזה כלום, לפחות אתם יודעים שלא יכול היה לצאת מזה כלום.
ואולי, כמו שקרה לי, הוא ייקח אותך לחדר ריק במסיבת יום ההולדת שלו וינסה לזיין אותך.
אם את חכמה ממני, את תקטעי את זה.
כינוי:
WonderLand Girl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
