שלום רב,

בשבשבת של לפני יום הכיפורים קראנו והתרגשנו מבקשת הסליחה של ראש המועצה מרעייתו וילדיו. משום מה, מר רצבי שכח לבקש סליחה מאיתנו התושבים, על מה שהוא עולל ומעולל לתל-מונד.

אגב מר רצבי, האם הרעייה סלחה לך?...

והנה חולף לו שבוע ובשבשבת של השבוע, ממשיך מר רצבי בשקריו שהיו כבר לחלק בלתי נפרד מאישיותו ויישותו. מצורפת לעיונכם הכתבה של חדווה גבאי, שפורסמה תחת הכותרת "גולן הגיש תלונה במשטרה נגד רצבי על תקיפה ואיומים" (וגם קללות).

להלן כמה תובנות למקרא הכתבה הזאת:

שוב ושוב "המועצה" מגיבה בהזדמנויות שונות, שדברים הנאמרים על ראש המועצה גובלים ב"הוצאת דיבה ועבירה על חוק לשון הרע ולכן הם אינם ראויים להתייחסות עניינית".

ניתן היה לצפות שהמגיבים "שומרי החוק", לא יסתפקו באמירה בעלמא, אלא יחושו כל עוד נפשם בם להגיש תלונות או תביעות, או שמא הם חוששים להגיע לבתי המשפט, שם תתגלה ערוותם קבל עם ועדה?

האם מר רצבי והאדונים הנכבדים משה אלבז, עו"ד רותם ריעני ומנחם דואני, שהיו ממש בלב ההתרחשות והביעו באוזני רוני גולן את שאט נפשם מהתנהגות רצבי באירוע והחוששים עתה משום מה להגיד את האמת בפומבי, יהיו מוכנים להבדק בנושא במכונת אמת? רוני גולן מוכן ומזומן לבדיקה כזאת.

האם עולה על דעתכם שרוני גולן, סמנכ"ל של חברה גדולה לה עסקים חובקי עולם ובעל משפחה גדולה, יטריח את עצמו למשטרת כפר סבא, להגיש תלונות שקריות ויסתכן בכך בעבירה פלילית?!

היות ויש כאן רק אמת אחת, היינו רוצים מאוד לדעת, מי מבין השניים, רוני גולן או מר רצבי, לדעת תושבי תל-מונד, דובר אמת ומיהו השקרן. מדוע יש לנו תחושה שמר רצבי, יהיה מאוד לא שבע רצון מתוצאות משאל אפשרי כזה שיערך בין תושבי המושבה?...

מר רצבי, אנו ממתינים להודעתך הפומבית, החד-משמעית והמהירה, כי תסכים להבדק בפוליגרף בנושא יחד עם רוני גולן, בתקווה שלא תתחמק גם הפעם, כפי שהנך מתחמק מהגשת תלונות או תביעות. כל התחמקות או התנגדות שלך להבדק, תהיה הודאה מצידך כי גרסתך בנושא היא שקרית!

מועדים לשמחה,

התקווה - התנועה לקידום והבראת תל-מונד

ההתלבטות שהייתה לי איך לפתוח, הסתיימה לה חיש קל לאחר שקבלתי מדורי מכתבים שכתבתי ב- 1973.

לא היו בידי העתקים מהמכתבים האלה, כמו גם מהמכתב ששלחתי להורים של חשמונאי ושעמיר העלה השבוע מ"האוב". מה לעשות, הנייר "במדפסת" שלנו בכפר עין-אנוריה שבתוככי המובלעת הסורית, בו שהתה סוללה ג' של גדוד 412 במשך כל מלחמת ההתשה ועד השחרור, הנייר "במדפסת" הזאת, אזל.

מכתבים אלו אותם לא ראיתי 36 שנים מאז כתבתי אותם, הם "קולות" מהעבר שלא עזבו, עוזבים ויעזבו אותי לרגע.

אקרא ממכתב שכתבתי לדורי בשבת ה- 3.11.1973 (השינויים קלים):

" השקט הזה הרגיע אותי קצת. הייתי במצב מאוד לא טוב ונפילתו של רוני עשתה לי פצע בלב. הייתי אתו מתחילת המלחמה, הייתי לידו כשזה קרה (גם גדף היה).

רוני של המלחמה היה נהדר, אמיץ ואופטימי עד כאב. בכמה מקרים קשים וכאלה לא היו חסרים לצערי, ממש הרגשתי בטחון להיות לידו.

הייתי אצל ההורים שלו, הראשון שספר להם על רוני במלחמה. לאחר שעזבתי את הבית, הרגשתי מן הקלה על שפרקתי את מה שהיה לי והיה לי חשוב מאוד שההורים שמעו את זה והם ממש שתו בצמא את דברי.

לא בוכים כבר על חברים שהלכו להם. אין מספיק דמעות כדי לבכות על אחד ורוצים הרי לבכות על כולם.

יחד עם רוני נהרגו עמי קהת (נחל"אי, בחור נפלא) ומיכאל דטל (עולה חדש שסופח אלינו) ושמעתי שגם גדי זמטר מאפיק, ששבוע קודם עשיתי איתו תורנות ברפת בהגושרים, נהרג.

הלכו הבחורים הכי טובים: מהכיתה, מהשכונה, מהטירונות. לפעמים באה לי הרגשה נוראה כזאת, שממש יהיה לי לכבוד להצטרף אליהם.

כשרואים את התמונות מהשבי ויודעים שבחורים כמו חשמונאי ואהוד, נמצאים שם מושפלים ומעונים, אתה מודה לאל ששפר מזלך, שגם עזרת להכות באויב  וגם יצאת מבלי שנפגעת פיזית.

במלחמה הרגשנו סיפוק להלחם על הבית. כשהתחלנו, המצב היה מאוד לא טוב, לא ידענו על גורל כפר-חרוב ובאחת החופשות כשבקרתי שם, שמחתי לראות שהמשק לא נפגע.

לאט לאט התקדמנו ועזרנו בהדיפה ונכנסנו פנימה לסוריה ועשינו עבודה חשובה. אבל מה כל זה שווה, אם בחורים כאלה אינם עוד".

כך כתבתי, בחור בן עשרים וקצת שהוטל אל שדה הקרב, ללא כל הכנה מוקדמת, מהפסטורליה והתמימות שבהקמת קיבוץ חדש, היישר אל התופת של אבק שריפה-קולות פגזים יוצאים ובאים-זיעה-דם ומוות. אפשר בכלל להכין מישהו לגיהנום שכזה?

הגנרלים מכירים היטב את כל אלה ולכן יש לקוות שהם יעשו,  כדי למנוע מלחמות, גם תוך נטילת סיכונים (ראו וייצמן, רבין, שרון וברק).

ממרום שנותי, שהם גם "במקרה" מרום שנותיכם ולמרות שעברתי בחיי אירועים משמעותיים כגון: חתונתנו, לידת הילדים, סיום קורס הקצינים של מתן, סיום קורס החובלים של דרור ועוד כמה חודשים, יש מצב לסיום קורס הקצינים של ניצן (שמתם לב שאצלנו  אני החפ"ש היחיד, אך זה ש"אחראי" למורשת הקרב) ולהבדיל גם עברתי שני ניתוחים לא נעימים.

למרות כל אלה, גם היום 36 שנים אחרי, אני רואה במלחמת יום הכיפורים את האירוע המכונן של חיי.

אין אירוע שעברתי בחיי שישווה לו, אין אירוע שידמה לו. אין אירוע שהשאיר את חותמו ואת שריטותיו עלי, כמו האירוע הזה. 

עד גיל 45 לא רציתי בכלל לשמוע ולדבר על המלחמה. מאז יצא לי לספר על הזיכרונות שלי ממנה בשלוש הזדמנויות שונות: ביום המילואים האחרון שלי כמורשת קרב לחבר'ה הצעירים של הסוללה ובשני טיולים ברמה עם חברים ובמסגרת הבנק. את שיח התותחנים המופיע בחוברת לזכרו של רוני, שיח בו לא השתתפתי, קראתי לראשונה רק לפני כשנתיים ורק השבוע, לקראת המפגש הפנומנלי הזה (ותודה לאריאל ולכל המארגנים), יצא לי לדבר עם גדף בפעם הראשונה ובחטף על מוצאי היום הנורא ההוא.

"לא שרתי לך ארצי,
ולא פיארתי שמך
בעלילות גבורה
בשלל קרבות".
רחל.

בשבת ההיא של יום כיפור באו לקחת אותנו בבוקר מאפיק. עברנו בגבע לקחת את רוני. אני זוכר כמו היום, איך הוצאנו אותו מהחדר של שרה'לה. נסענו לצריפין שם תפסה אותנו האזעקה. מצריפין נסענו במוצ"ש לימ"ח פילון שעל יד ראש פינה ולאחר התארגנות על הכלים, התחלנו כבר ביום ראשון בערב לירות מאזור כורזים שמצפון לכנרת.

זכור לי שכבר משם ראינו מטוסים שלנו נפגעים מטילים ולא הבחנו במצנחים נפתחים. כבר אז הייתה תחושה שמה שהיה לא יהיה.

משם המשכנו וירינו מאזור גשר אריק. ממש במקום הזה חלפו מעלינו הפנטומים בדרכם לתקוף את המטכ"ל הסורי בדמשק. לשם הגיעו רגלית שרידים של סוללת תותחים שהורכבה בחופזה מחניכי קורס מפקדים ושהותקפה ליד תל פרס ע"י טנקים סוריים. רבים מהם נהרגו והנותרים הצליחו לברוח ולהגיע ממש אלינו.

משם המשכנו ופרסנו בכניסה ליהודיה, בה היינו בעבר הלא רחוק לא אחת בימים טובים יותר. תוך כדי ירי משם קרתה לנו ביום רביעי ה- 10.10 תאונת ירי בה פגז התפוצץ בתוך הקנה. היו לנו שני הרוגים ומספר פצועים, ביניהם רפי ברטא ואדם שנפצע קשה מאוד.

למרות ההלם מהתאונה ומהאבידות, הסוללה המשיכה לתפקד. זכורה לי פריסה בשדה מערבית מעין זיוון ממש בלב המלחמה, כשמקדימה ניתן היה לראות טנקים פגועים בכניסה לקיבוץ וזכורה לי גם פריסה בשדה בין תל אביטל לקוניטרה, בה בפעם הראשונה (ולא האחרונה) ירדו עלינו מיגים. במצב כזה נעשה לך יבש בפה. המיגים טסו כל כך נמוך שניתן היה ליצור קשר עיין עם  הטייס.

המטוסים הספיקו לעשות עלינו יעף אחד שלא גרם לנזקים ולפתע הגיחו מאחורי התל שני מיראז'ים שבכמה שניות הפילו את המיגים. אתה עומד למטה ורואה סרט כזה ממש מעליך. לא יאומן!

בשבת ה- 13.10, שבוע אחרי תחילת המלחמה, עברנו את הקו הסגול של 67 ונכנסנו לתוך מה שנקרא אחר כך המובלעת הסורית, אצבע קרקעית שצה"ל יצר וש"הצביעה" לכיוון דמשק. 

אגב, מהקו הראשון של המובלעת הזאת, סוללה מהגדוד שלנו ירתה כמה ימים מאוחר יותר אל פרברי דמשק ושתקה את שדה התעופה הבינלאומי של סוריה, אירוע שהוכיח ידו של מי הייתה בסוף על העליונה.

זכור לי בהמתנה לכניסה למובלעת את רוני יושב בקדמת האלפא (הזחלילית שהייתה מלווה את התומ"ת, התותח המתנייע) ומאזין בקשב רב ברשת הקשר לקרבות המתחוללים לפנינו.

בימים הבאים, לאחר שנכנסנו פנימה, לא עשינו הרבה בגלל שנגמרו לנו הפגזים והמתנו שהמלאי יתמלא מהרכבת האווירית שדוד ריצ'ארד (ניכסון) שלח לנו.

הטעות הפטאלית הייתה שנשארנו מספר ימים באותו מקום, מבלי להחליף עמדה, כל זה כאשר הסורים מתצפתים עלינו מהחרמון. 

את המחיר הכבד של הטעות הזאת שילמנו ביום חמישי ה- 18.10 ערב שמחת תורה תשל"ד. מיד כשהיום החל להפוך ללילה, התחילו הפגזים לרדת ממש עלינו. מאותו הלילה הכל כבר היה אחרת.

גם עלי יכלו לזעוק כמו בשיר "אז למה לא מלאו עשרים לנער?", למרות שכבר היינו בני עשרים וקצת. הפגז שקטל את רוני היה מאוד קרוב אלי וההדף שלו קרע לי את המכנס מעל ברך רגל ימין, אך למזלי לא נפצעתי, רק משום שהיה לי יותר מזל מרוני ובגלל ששכבתי יותר נכון על הקרקע.

במשך מלחמת ההתשה (האש לא פסקה למעשה לרגע) שהתה הסוללה בכפר עין-אנוריה הזכור לטוב מתחילת דברי (זה בו הייתה "המדפסת" בלי הנייר). 

עברנו שם חורף קשה במיוחד, קשה תרתי משמע, חורף 73 שלנו שגלש גם ל- 74. יש לי תמונה של התומ"תים יורים כשברקע שלג, אך כשמזג האוויר קשה, יורים פחות וזה כמובן טוב.

באחד הימים הצבנו על הציר המרכזי של המובלעת, ציר אמריקה, את אנדרטת הפח לזכר חללי הסוללה, אנדרטה אותה אפשר לראות באחת התמונות בפיקאסה.

כשהגדוד השתחרר, בתלוש של המילואימניקים שבחבורה (אנחנו היינו עדיין בשירות סדיר) היה רשום 199 ימי מילואים, שנספרו מאז אותה שבת ה- 6.10 בה קבלנו את הצו 8.

שמחתי מאוד לחזור לפסטורליה שעברה בינתיים דירה, מאפיק לכפר חרוב.

עפר בירן (במלחמה, בלהוסקי)

שלום רב,

אורן תושב תל-מונד, איש מחשבים בן 26, חולה בסרטן ממאיר בראשו, עבר כבר שלושה ניתוחים ועכשיו תלויים חייו בכך שיהיה לו די כסף לקנות תרופה, שעלותה כ- 15,000 ש"ח בחודש, תרופה שאינה נמצאת בסל הבריאות.

אורן התחתן לפני כחודשיים. אימו, אשתו ואחותו עובדים מסביב לשעון להשיג את הכסף הדרוש לקניית התרופה, אך זה לא מספיק.

ב- 15.10.2010 אורן חייב לקבל את התרופה והוא זקוק בדחיפות לתרומות, אותן ניתן להעביר לקרן: "חברים לרפואה" עבור אורן אסרף", בבנק לאומי, סניף אחיעזר 856, מספר חשבון 28388/93. חלופות נוספות להעברת התרומות, ראו בקובץ המצורף.

אני קורא לכולכם לפתוח את לבכם ואת כיסכם. אנא העבירו את קריאתי זאת לכל בית בישוב. זהו מבחן גדול ביותר לקהילה שלנו.

גמר חתימה טובה ובריאות לכל תושבי תל-מונד,

רוני גולן

אנא העבירו פוסט זה הלאה והעבירו אלינו כתובות מייל לעידכון התושבים. 

PLEASE SEND US AS MANY E-MAIL ADDRESSES  YOU CAN, WE NEED TO INFORM EVERY ONE IN TEL- MOND 

THIS POST IS IN ENGLISH ALSO.

תושבים יקרים,

לאחר שברכנו (ועוד נברך) לשנה טובה איש את רעהו במישור האישי והמשפחתי, מה נבקש ולמה נשאף בשנה החדשה עבור הישוב בו אנו חיים, ישוב בו כל כך הרבה אנשים מצויינים?

לפני מספר ימים, נערך בתל-מונד בפני מאות מוזמנים טקס קדוש של הכנסת ספר תורה. הוזמנתי לאירוע ע"י המארגנים ודווקא בטקס מכובד כזה, מצא ראש המועצה לנכון לתקוף אותי באופן מילולי בוטה ולירוק עלי כמה פעמים, ללא כל פרובוקציה מצידי, בנוכחות חברי מועצה בהווה ובעבר ואורחים אחרים. תלונה הוגשה במשטרה.

תל-מונד לא יכולה להרשות לעצמה ראש מועצה המתנהג כמו אחרון פרחחי הרחוב. זה איש שאמור להיות אות ומופת לילדינו, זה איש שקשה להמנע מ"זיו" פניו ו"מרגליות" לשונו, בכל טקס, אירוע חינוכי או אחר בישוב ורק לפני מספר ימים "זכינו" לכך בפתיחת שנת הלימודים. 

ראש מועצה כזה אסור שיהיה בבניין המועצה על כסא ראש המועצה, עליו להיות במקום אחר. אין לתת שהסיוט הזה יימשך עוד כ- 40 חודשים, עד הבחירות הבאות!

אין לאפשר שבתל-מונד יהיו לכלוך וזוהמה כאלה ושחזות המושבה כה תדרדר, עד שאנחנו מתביישים להזמין אורחים לביתנו, או שהתושבים מנקים את הרחוב בעצמם, לפני בוא אורחיהם, במקום שיעשו זאת קבלני הניקיון המועסקים ע"י המועצה. היעדר נקיון מוסרי וערכי של ראש המועצה, הביא ללכלוך וזוהמה, הניכרים בכל פינה ופינה בישוב.  

המפלצת בדמות הקניון שבמרכז תל-מונד, זוקפת שוב את ראשה ומאיימת, למען טובתם האישית של בעליו, לשבש את אורחות חיינו, כל זאת בעזרתו הפסיבית של ראש המועצה, שבמקרה הטוב לא עשה דבר כדי לעצור את הפרוייקט הזה, שחלקו נבנה על קרקע ציבורית. אין ספק שראש מועצה שרק טובת התושבים לנגד עיניו, היה משאיר את המקום כריאה ירוקה, עם מדשאות וגני שעשועים לילדים!

"הדמון" סנטר, "יפתח באביב 2012". מישהו זוכר מתי היה אמור להפתח הקאנטרי קלאב?, או מתי תוכנן להפתח האודיטוריום בקרית החינוך ?, או מתי היו צריכות להסתיים סוף סוף העבודות ברחוב כנען?

ראש המועצה לא מנע את הקמת הקניון, שיהיה בכיה לדורות לכולנו. תושבי תל-מונד לא ישכחו ולא יסלחו למי שהביאו אל פתחם את המפגע הסביבתי-התחבורתי-האקולוגי הזה, שיהרוס את הצביון של הישוב. 

בהזדמנות זאת שלוחה ברכה לחברנו הטייס אריה קדמי, ששילם בפיטוריו כדירקטור מטעם הציבור בחברה הכלכלית על הצטרפותו למובילי תנועת התקווה ובעזרת עו"ד רפי פישר, שפעל נגד ההחלטה האומללה להדיח את אריה, קיבלו ראש המועצה ועושי דברו רגליים קרות והם נאלצו להחזיר אותו לתפקידו. 

לא ניתן לאיש במועצה או בכל גוף הקשור אליה, כולל המתנ"ס, לעבור על החוק. תנועת התקווה תעמוד על המשמר ותטפל עפ"י החוק בכל החושבים שהם מעל החוק!

חג שמח ושנה טובה. תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה, 

רוני גולן

יו"ר התקווה - התנועה לקידום והבראת תל-מונד

ואנשי התנועה

After we have wished each other Shana Tova (and we will continue to wish Shana Tova) on a personal and family level , what should we ask for and aspire to in the new year, for our community where we live, a community full of excellent people?

A few days ago, there was a holy ceremony  in Tel-Mond, with hundreds of invitees, for the new Sefer Torah. I was invited to the event by the organizers, and specifically at such an event, Mayor deemed it appropriate to publicly curse me and spit on me several times, in the presence of current and past members of the City Council, and other guests, without any provocation on my part. A complaint was filed with the Police.

Tel-Mond cannot allow itself to have a Mayor who behaves like a street thug. This is the man who is supposed to set an example for our children, and who appears at all ceremonies and educational events in the community, including opening of the school year just a few days ago.

This type of Mayor should be in another place, and not in the City Counsel building, sitting as Mayor. We cannot allow this nightmare to continue for another 40 months! 

We cannot allow Tel-Mond to be so dirty and filthy, and the appearance of the community to deteriorate so much, so that we are embarrassed to invite guests to our homes, or in the alternative, we the residents, are cleaning the roads ourselves, before our guests arrive, instead of the cleaning contractors retained by the City.

The lack of moral cleanliness and values of the Mayor have brought physical and tangible filth and dirt to every corner.

The monster in the form of a “Kenyon” in the center of Tel-Mond is again showing its head, and for the personal wealth of its owners, is threatening to disrupt our everyday life, all with the passive assistance of the Mayor, who, in the best case scenario is doing nothing to stop this venture, part of which is being built on public land. A Mayor who has only the best interests of his residents at heart would have left this area as a green space, with grass and parks for children! 

The “Demon” Center "will open in the spring of 2012". Does anyone remember when the Country Club is scheduled to open? When will the auditorium in the educational campus be opened? When will Kanaan St. be inaugurated?

The Mayor did not oppose the building of the “kenyon”, whose negative effects will remain for generations hereafter. The residents of Tel-Mond will not forgive, nor will they forget who brought them this ecological-environmental-transportation hazard, which will destroy the character of Tel-Mond.

At this opportunity, we wish to recognize our friend, the pilot, Arieh Kadmi, who was recently terminated as a director on behalf of the public in the Economic Company, as a result of his joining the leadership of the Hatikvah movement. With the assistance of Adv. Rafi Fisher, who acted against the pathetic decision to terminate Kadmi, the Mayor and his henchmen got cold feet, and were forced, to reinstate Arieh to his position as a director.

We will not allow anyone in the local government, or the City Council, or any entity related thereto, including the Matnas to violate the law. The Hatikvah movement will stand on guard and deal with according to law all those who believe they are above and beyond the law.

Chag Sameach and Shana Tova,

Ronny Golan

Chairman of Hatikva - the Movement for Advancement and Convalescence of Tel-Mond

and the movement members