לפעמים אני חושב לעצמי איך זה להיות חרק. לא חייב להיות משהו נוצץ כמו חיפושית משה רבנו, יכול להיות גם סתם נמלה קטנה ותמימה. מה בעצם יש להן בחיים? כל היום עובדות בפרך, ובשביל מי? בישביל מה? בישביל המלכה. זה קצת לחזור לימי הביניים, כל העיניין הזה עם הנמלים. אז אולי גמל שלמה? זה חרק קצת מסתורי, כי אף פעם לא רואים תוכניות כמו "אוטובוס הקסמים" שחוקרת חיים של גמל שלמה, רק של נמלים. מעניין אותי מה המטרה שלו בחיים, ואם יש לו כזו בכלל, ואם המוח של החרקים מספיק גדול בישביל שבכלל יוכלו לגבש מטרה, לא משנה איזו. טוב, זה אני יודע שקיים, אחרת איך הנמלים היו מעבירות את האוכל למלכה, הרי גם זו מטרה, אפילו שבעיניינו היא נראית קצת מובנת מאליו. ומה עם פרפרים? הם תמיד נראים לי כל-כך חופשיים, בלי דאגות, בלי מחויבויות, בלי פרצוף, ממש החיים היפים. לא זוכר מי או איפה, אבל שמעתי שתכולת החיים של הפרפרים (אחרי כל התהליך עם הגולם) היא רק כמה ימים בודדים. זה קצת מבאס, בגלל האמרה הידועה שחיים של פרפר זה חיי חופש. בסוף אתה מגלה שהם מתים אחרי יומיים. בויקיפדיה כתוב שבתהליך ההזדווגות של הפרפים הפרפרה לבושה בלבוש כלולות, משמע הם לא כל-כך חופשיים, גם להם יש חתונה וילדים. לפחות היא מספיקה ללבוש לבוש כלולות לפני המוות.

חשבתם פעם אילו יחסים יש לחרקים עם המשפחה שלהם? ואם הם בכלל יודעים שיש להם משפחה? מעניין אותי אם גם להם הסבירו איך הם הגיעו לעולם, ואם גם להם יש את היכולת להיות מובכים, שמחים או עצובים. לא ממזמן ראיתי תוכנית בנשיונל גיאוגרפיק על קופים, יותר נכון על חוקרים שחוקרים קופים בסביבתם הטבעית. בתוכנית מראים כמה שהקופים הם החייה היחידה שבאמת אפשר למצוא אצלה תכונות אנושיות מובהקות - כמו למשל רצח מתוכנן על רקע פוליטי. אצל אף זן בטבע חוץ מהקופים, לא קיים הדבר הזה רצח שלא למטרת מזון. החוקרים מצאו שיש תופעה שבה קבוצת קופים מארגנת הסתערות על קוף אחד. לקבוצת הקופים יש כנראה מכנה משותף, אולי הקוף עשה משהו שלא מצא חן בעיניהם, הם החליטו להרוג אותו. כולם ביחד, באכזריות שאין לתאר אלא בתיאור של מעשה אדם.

נשמע נוראי הא? שמכל התכונות של הקופים, דווקא את זאת לקחנו (בהנחה שהאדם בא מהקוף), דווקא את ההכי נוראית. ואז הגיע הקטע המנחם. החוקרים שמו לב שאחרי הרצח הקופים לא מבינים את חומרת המעשה שעשו, הם ממשיכים בחיהם כאילו כלום לא קרה, ולכן גם היה נראה להם לגיטימי לעשות את המעשה מלכתחילה. מה שלבני-אדם יש ולקופים אין הוא כושר שיפוט, מוסריות ויכולת להבדיל בין טוב לרע. זה נחמד לא? אם רצחנו, לנו לפחות יש את היכולת להרגיש רע עם זה אח"כ.

זו אחת הסיבות שבחרתי לחשוב דווקא על חרק ולא על כל חיה אחרת, כל החיות הגדולות נראות לי הרבה יותר אנושיות, יותר קרובות אל החשיבה שלנו. כמו למשל ארנבים, שמצאו שמקיימים יחסי מין גם שלא לצורך התרבות. לדמיין את עצמי בתפקיד של אריה זה פשוט כמו לדמיין את עצמי באופי שונה, באורך חיים שונה. אבל חרקים, יש בהם משהו קצת לא-טבעי, חייזרי אפילו. אפילו בעולם האופנה רואים את צורת המחשבה הזאת, בדגמים 'עתידניים' ו'חייזריים' יש הרבה מוטיבים מעולם החרקים, כאילו זה מובן מאליו שהצורה של החרק היא הכי לא אנושית שיש.

אני חושב שהמוח של החרקים יותר מדי קטן בישביל שיוכלו לבצע פעולות שמצריכות מחשבה, אני חושב שכל הפעולות שהחרקים הקטנים עושים הם פעולות מתוך אינסטינקט ולא מתוך מחשבה והגעה למסקנה. אני לא מדבר על דברים כמו 'איך לעבור את האבן הזאת', אלא יותר דברים כמו 'למה אני אוסף אוכל בכלל'. בגלל זה להיות חרק הרבה יותר מעניין, חיים מלאים בפעולות אינסטינקטיביות נטולות מחשבה ודאגות. לא נראה לכם מעניין לחוות דבר כזה?

(למעלה זהו וידאו ארט פרי ידיי.)

באופן אירוני, המעצבים לוקחים את חיי החרק, חסרי המחשבה והחשיבות, והופכים אותם לדגמים מסתוריים בעלי מסרים סמויים והרבה מחשבה מאחוריהם. התפקיד של המעצב הוא כאילו הפוך מזה של החרק, כל דבר צריך להגיד משהו, מאחורי כל פעולה יש חשיבה עמוקה ותכנון עד לפרט הכי קטן. מדהים לראות איך הטבע פועל.

החרקים של Gareth Pugh, אם תנסו לראות מעבר לבגדים, תראו חפישיות, גמלי שלמה, עכבישים, תולעים, ואפילו אלמנות שחורות (יש גם ארמדילו אבל זה לא בידיוק חרק)-

(לחצו להגדלה)

אופנתן.