אני יושב ורואה פה עכשיו את החלק האחרון של הסרט "אשה יפה" ביו-טיוב. מי שחושב שגברים לא רואים את הסרטים האלה יכול ללכת לחפש מי ינענע אותו. אני מתגעגע, עדיין, אז כל דבר שמזכיר לי אותה - אני ישר רץ אליו.

חשבתי מה יהיה בחתונה הזו בקיץ, שבה כנראה ניפגש. רק אלוהים יודע כמה אני חושש מהמפגש הזה. לראות אותך שם עם בעלך, מחייכת, לדעת שאת מרגישה בדיוק אותו דבר כמוני אבל שומרת הכל בפנים כל כך הרבה יותר טוב ממני, צוחקת שם עם כולם - רק לא איתי. מחייכת אל כולם, רק לא אלי. אני מוקצה, עלי אסור להסתכל ואסור לדבר ואסור לפנות. את הרי נשואה. אז מה אם ניהלת איתי רומן שנתיים וחצי כמעט, ולפני 5 חודשים פשוט תקעת לי חץ בלב? "אני יודעת שאמרתי שאני אוהבת אותך, אבל בעצם אני לא אוהבת, זה יותר כמו אהבה בין חברים, ו...עדיף שלא תענה למייל הזה" 

אני חולם על זה שתפני אלי שם בחתונה. שרק תבואי ותגידי שאת מצטערת שככה פגעת בי. יש את השיר הזה, שמתנגן לי בראש, כל כך קיטשי אבל כל כך נכון, וזה כל מה שבא לי לומר לך - "say it isn't so..." , אבל אני לא יכול. כי אני פשוט מפחד שתגידי לי דברים שיגרמו לי לרצות להיעלם מהעולם. אני לא סומך עלייך שלא תפגעי בי. קשה לי לומר את זה, אבל אני כבר לא מצפה ממך לכלום, כמעט. 

את זוכרת אז, לפני שנה, במעלית אצלך, כשליווית אותי למטה? אמרתי לך שאחד הדברים הכי יפים שנתת לי היא התחושה שאני באמת שווה. שאם גרמתי לבחורה כל כך מדהימה לאהוב אותי, כנראה שאני יכול לגרום לזה אצל עוד בחורות. חיבקת אותי ואמרת לי שזה אחד הדברים הכי יפים שאמרו לך אי פעם. אחר כך נכנסתי לאוטו, וידעתי, פשוט ידעתי שאני צריך להסתכל למעלה, לחלון של הדירה שלך. וכנראה שרצת למעלה, כי באמת הופעת שם אחרי שניה. אמרנו שלום בעיניים, וכל כך התבאסתי שאני נוסע.

אחרי זה, כשבאת לבקר פה, בלילה האחרון ביקשת שאני לא אלך, שאשאר לישון איתך אצל ליטל. אמרתי לעצמי שזו טעות, אבל נשארתי, כי החזקת לי את היד ופשוט לא נתת לי ללכת, והעיניים היפות שלך כל כך ביקשו שאשאר. אז ישנו ספה ליד ספה, וכל הלילה החזקת את היד שלי אצלך וליטפת אותה. ואני? אני פשוט רציתי לעבור לישון איתך ולחבק אותך כל הלילה, לחבק ככה טוב, שתרגישי עד כמה אני אוהב. אמרת לי פעם שאחד הדברים שאת רוצה הוא שאני אחבק אותך ואלטף לך את השיער כל הלילה. כל כך רציתי את זה באותו לילה. באמצע הלילה הרגשתי שאת ישנה אבל מאוד לא נינוחה. החלקתי לך את השיער מאחורי האוזן ואמרתי לך "השינה שלך טרודה חמודה, תירדמי, אני פה". בבוקר התעוררת וחייכת אלי חיוך מתוק כל כך. אחר כך ליוויתי אותך לרכבת, וכששרקו שם שהרכבת עוד רגע זזה חיבקת אותי חזק ואמרת כמעט בבכי "אני לא רוצה לנסוע, רוצה להישאר איתך!", וכל כך רציתי להישאר איתך מחובק לתמיד. אחר כך התקשרת אלי מהרכבת והקראת לי שיר אהבה טרי שכתבת לי.

יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לומר לך, ואני לא יכול. אני אוהב אותך, ואני לא יכול לומר לך את זה יותר. אז מה אם כבר אמרתי לך את זה פעם? אפילו כמה פעמים? אז מה אם את יודעת שככה אני מרגיש?

איך אתה יודע שאתה מאוהב? כשאתה יודע שאתה באמת מתכוון למה שאתה אומר כשאתה זורק הערות רומנטיות חסרות תקנה לבחורה שמולך. בחיים לא הייתי כל כך רומנטי כמו שהייתי איתך. בחיים לא חשבתי שהמילים האלה יעלו לי בראש בצורה כל כך קלה ושופעת, בלי שאני בכלל אצטרך להתאמץ לחשוב מה אני רוצה לומר. אני מתגעגע אלייך. כל מחמאה שנתת לי בזמנו הייתה מרימה אותי כמה סנטימטרים מהרצפה, וכל עקיצה באה לי כמו קטיושה ישר לתוך הלב. חשבתי על זה שוואלה, לא אכפת לי אפילו לקבל עקיצה ממך עכשיו, ולו רק בשביל להיות מסוגל לדבר איתך, לשמוע את הצליל המתוק של הקול שלך.

איך אתה יודע שאתה מאוהב? כשכל הקלישאות האלה מהסרטים, שפעם גרמו לך להעביר תחנה בטלויזיה - היום גורמות לך לצביטה בלב, למחשבות כמו "איזה קטע, זה בדיוק מה שאני מרגיש..."

תמיד ידעתי שאת לא יודעת איך לאכול אותי ואת מה שאת מרגישה כלפי. שאת מנסה להתכחש לזה כל הזמן כי עולמך יקרוס אם תגלי שאני יותר מתאים לך מבעלך. כי את, לא רק שאת נשואה - את גם דתייה.

אני כל כך מצטער ומתבאס שזה נגמר ככה. אני מתגעגע אלייך ואני לא יודע מה לעשות ואיך להתגבר עלייך. אני מנסה לא לחשוב על הרגע שבו יוודע לי שאת בהריון (במיוחד אם עד אז אני עדיין אהיה לבד), כי זה יהיה כמו המסמר האחרון בארון הקבורה של מה שהיה בינינו.

לעזאזל איתך, איך יכולת לחשוב שלחתוך אותי ככה בצורה כל כך חדה ומסריחה מהחיים שלך יהיה הפיתרון הכי טוב?! איך לא היה לך אכפת מה זה יגרום לי להרגיש?! איך התאהבתי כל כך בבחורה שמסוגלת לעשות לי דבר כזה?!  

ועדיין, ולמרות הכל, אני מתגעגע אלייך ילדה יפה שלי, מלאכית בלונדינית מתוקה שלי.

מתגעגע ויודע שהחיים זה לא סרט, ושכנראה שאני ואת לא נהיה ביחד. וזה כואב לי כל פעם מחדש כשאני חושב על זה.