אתמול שוב באת לי בהפתעה, ושוב ביאסת לי את החיים. שמעתי את הקול שלך פעם ראשונה אחרי חמישה חודשים. לא הייתי מוכן לזה, וזה גרם לי לקריסה כמעט כללית.

אתמול היו לי שוב מחשבות שלא צריך לחשוב, במיוחד אם זה בגלל בחורה אגואיסטית כמוך.

הכל מתנגש לי. הכל. הדברים שאני יודע עליך, הדברים שאומרים לי עלייך, הדברים שעשית לי, הכל מתערבב לי במיקס אחד גדול ואני לא יודע כבר מה לחשוב.

אני לא יודע מה לעשות, וזה רק בגלל שכל החיים שלי התרגלתי לא לסמוך על התחושות וההחלטות שלי. כל דבר שאני מתכנן לעשות בחיים בא כתחרות למה שאת אולי תעשי. את תהיי רופאת טראומה\פנימית\מה שזה לא יהיה? אני גם אהיה רופא טראומה\פנימית\מה שזה לא יהיה, ואהיה יותר טוב ממך. את צוללת? אני גם אעשה קורס צלילה, ואשים את כל התמונות של הצלילה שלי על הרשת, שכולם ייראו כמה אני נהנה, שאני לא שם זין עלייך, שגם אני מחייך כל היום, שלא אכפת לי שאיזה כלבה מסריחה פגעה בי לפני כמה חודשים, פגעה כל כך חזק שאני אפילו לא יודע איך להתייחס לזה.

את כל החיים שלי אני אתכנן סביבך, ואת אפילו לא תדעי את זה. אז בשביל מה לעשות את זה?

אולי פשוט לקפוץ מכלבו שלום, או לקפוץ מתחת לגלגלים של איזה משאית? אז יהיה לך אכפת? אני מדמיין לעצמי את התמונות. את מגיעה מיד לפה כי מזה את כבר לא יכולה להתעלם, והחברים המעטים שיודעים מזה מסתכלים עלייך במבט כזה שאת לא יכולה לסבול. את בוכה, משתוללת מבפנים מכאב, מזעם, מצער, מאלף ואחד מחשבות שאת פשוט לא יכולה להכיל. איך לעזאזל הוא עשה את זה לעצמו? איך לעזאזל זה הגיע לזה? איך יכול להיות שכל כך פגעתי בו? למה לא התקשרתי לומר שאני מצטערת, אלוהים מה יהיה איתי עכשיו?! כל המשפחה שלו, והחברים שלו – על דבר כזה הם לא ישתקו, הם ידעו בדיוק למה הוא עשה את זה, והכתובת שלהם תהיה ברורה. אני הכתובת. אני הזונה שהרסה לו את החיים, אני הכלבה שבגללה הוא החליט שהוא לא יכול להתמודד יותר. אני. אני ולא אחרת. החיים שלי, כמו שאני מכירה אותם, הסתיימו. והכל בגלל שלא ידעתי איך להתמודד עם הרגשות שלי כלפיו, והחלטתי לתת לו לעשות את העבודה הקשה בשבילי. החלטתי שבשביל שאני אוכל לחזור לחיים נורמליים – אני אשלח אותו לעזאזל, ולא היה לי אכפת מה יהיו ההשלכות של זה עליו. וכשכן עלו לי מחשבות על מה שעובר עליו – הדחקתי אותם מיד, בזה אני מצויינת.

אומרים לי שאני חייב להפסיק לחשוב עלייך. שאת פשוט לא שווה את זה, אחרי מה שעשית, ואולי אפילו לפני שעשית את זה. אומרים לי למלא את הראש במחשבות חיוביות, להתרכז במה שחיובי, ויש דברים חיוביים, לעזאזל! יש כל כך הרבה! אני מגשים את החלום שלי, אני לומד רפואה. עוד מעט אני מסיים את הבחינות שלי, וחוזר לארץ לחופשה אמיתית ראשונה, אינשאללה. אבל הם לא מבינים. הם לא מבינים שברגע שעשית לי את מה שעשית, ברגע שכתבת ושלחת לי את המכתב ההוא – איבדתי משהו. איבדתי את שמחת החיים שהייתה לי. אין לי ממה לשמוח. אין מישהי שאוהבת אותי כמו (שחשבתי) שאת אהבת אותי. לגלות שמישהו שחשבת שאהבה אותך בעצם לא אוהבת – זה אחד הדברים הכי איומים. ואת יודעת מה? אפילו אם תגידי לי היום שכתבת את זה רק בשביל שאני אתרחק ממך, שלא באמת התכוונת – אני כבר לא אאמין לך. בחורה שנותנת לי להגיע למצב של שבר הכלי שאני היום בלי שאכפת לה מספיק כדי לבוא ולהתנצל – לא באמת אוהבת אותי.

וזה כל כך קשה ילדה, זה כל כך קשה, כי כל כך אהבתי אותך, ואני עדיין אוהב. אתמול, אחרי ששמעתי לפתע את הקול שלך, שנשמע לי כל כך מאושר כשאני פה כל כך עצוב – הלכתי לישון. רציתי לבכות, אבל במקום זה פינטזתי עלייך כל הלילה. כל הלילה עשיתי איתך סקס בדמיון... אלוהים זה היה יכול להיות סקס טוב אם הוא היה באמת קורה. הייתי מעלה אותך לגבהים שלא חשבת שיכולים להיות, כי ככה זה סקס עם מישהו שבאמת אוהב אותך. סקס שבו היינו מתמסרים אחד לשני ברמות שקשה לתאר. לא הייתי עוזב אותך לשניה עד שהייתי מתפוצצת באורגזמה מטורפת, וגם בזמן שהיית גומרת הייתי ממשיך לרדת לך עד שהיית מפסיקה לרעוד. עד שהיית נרגעת. ואחר כך היו באים הנשיקה והחיבוק החם, חיבוק כל כך חזק וטוב ששנינו היינו מרגישים שאין יותר קרוב מזה. והייתי מלטף ומנשק אותך מכף רגל ועד ראש, כל הלילה. עד ששנינו היינו נרדמים חבוקים. אוהבים.

ככה אני אוהב אותך, וככה רצית שאני אוהב אותך. זוכרת את השיחת טלפון ההיא, שהפכה לשיחת סקס ובסופה התעקשת שאומר לך שאני אוהב אותך?... ואז החלטת לזרוק אותי לכל הרוחות, והרוחות האלה מכוונות אותי לעשות דברים שלא חשבתי שאני ארצה לעשות.