הי,
חשבתי לתת כבר בתור הבלוג הראשון שלי אישזהוא קטע שכתבתי כבר פעם, ושקשור לסיבה שבגללה פתחתי את הבלוג שלי, אבל אולי זה לא כדאי עדיין. זה לא שאני חושב שיש לי קהל מעריצים שרק מחכה שאפתח את הפה, אבל האמת שממש התבאסתי כשראיתי את כמות הבלוגרים ברשת. באיזה שהוא מקום קיוויתי שאין כל כך הרבה, ואז אולי הבלוג שלי יבלוט יותר, ויקראו אותו יותר, אבל כנראה שיש בערך מיליון בלוגרים. לא נורא.
בכל אופן, את הבלוג הזה פתחתי בגלל אהבה שהתפוצצה לי בפרצוף. אהבה לבחורה נשואה, שאהבתי (ואני עדיין אוהב) יותר ממה שדמיינתי שאני מסוגל. אני בן 30, אבל לא התנסיתי באהבה אמיתית בחיי עד שזו הגיעה. לפני כמה שנים אח שלי אמר לאחותי "את קולטת שהבן אדם בן 25 ועוד לא היה מאוהב בחיים שלו???" זה עצוב אבל זה נכון. ועצם העובדה שעכשיו אני יודע מה זו אהבה, כל כמה שהיא חולה, לא משפרת את המצב. זה הסתיים בצורה כל כך עצובה, שאפילו אחרי 4 חודשים אני יכול להרגיש את הצריבה שהרגשתי באותו יום. האמת שלי יש תמיד הצתה מאוחרת, אז הצריבה באה כמה ימים אחר כך.
הדבר שהכי כואב לי הוא שאני יודע שאני לעולם לא אוכל להיות איתה בקשר יותר. זו בחורה של שחור או לבן. אצלה זה מתוק או מר, אין להיות באמצע, ואין איך לסיים דברים בצורה לא כואבת. אחרי שנתיים של קשר בינינו, שעבר הרבה תהפוכות, שגרם לשנינו להרגיש קרובים אחד לשניה כמו שאף פעם אולי לא הרגשנו קרובים למישהו, אחרי מכתבי אהבה, אחרי נגיעות שהעבירו בשנינו צמרמורות של תשוקה (לא שכבנו, ואפילו לא התנשקנו מעולם, למרות שרצינו בטירוף) - אחרי כל זה היא כתבה לי לפני 4 חודשים שהיא בעצם לא אוהבת אותי, ושעדיף שלא אצור איתה קשר שוב. ככה, באחת. אני לא מאמין לה לשניה, אבל המון פעמים ביקשתי ממנה שלא תפגע בי. אם היא צריכה לסיים את הקשר - אני אבין לגמרי, אבל רק שלא תפגע בי. והיא בחרה לפגוע, וזו לא הייתה הפעם היחידה שהיא בחרה בלי להתחשב בי.
אני מתגעגע אליה, לקול שלה, לשיער המדהים שלה, לשיחות שהיו לי איתה, לחמימות שלה, לאהבה שלה.
אני יודע, לא התייחסתי בכלל לעובדה שהיא נשואה. לא התייחסתי עדיין להרבה דברים. מה שצריך לציין זה שהקשר שלנו לא התחיל ככה סתם. הוא נבע מתוך צורך תמידי שלה בחום ואוזן קשבת, ומתוך צורך שלי בחום ואהבה שאף פעם לא קיבלתי מבחורה. העניין הוא שכל כמה שהיא סיימה את זה בצורה כואבת - אני לא חושב שהיא עשתה את זה מתוך רוע, אלא מתוך צורך. היא הדבר הכי מתוק בעולם הזה, אבל הבעיה איתה הרבה פעמים זה שהיא פועלת לפני שהיא חושבת. אני לא רוצה לפגוע בה, ואני לא מעוניין ללכלך עליה. אני פשוט צריך לדבר על זה, לכתוב על זה, לפרוק את זה.
בחורות חושבות שאנחנו הגברים מניאקים, שאנחנו חושבים רק על לזיין. וואלאק, אתם יודעות מה - אתן מפסידות כל כך הרבה גברים טובים בגלל החשד הזה שלכן כל הזמן.
טוב, אני מתחיל להתפזר כהרגלי. כן, מי שיקרא את הבלוג שלי יגלה שאני מאוד מתפזר, ואני גם בטח לא אכתוב בצורה סדירה כל כך. אבל אני מקווה שאצליח להעביר את התחושות שלי פה.
לילה. 2 בלילה למען האמת. אני אלך לישון עכשיו.
לילה טוב.