זה בא פתאום בלי התראות פשוט תוקפת אותי ערפל של עצבות כזאת שמסתירה את כל הטוב שכן יש לי בחיים ונותנת לי לראות רק את הרע.
אני מניחה שזה קורה לכולם, או לפחות לרוב, אולי זה קשור למזג האוויר בכלל...חורף תמיד הכניס אותי לדיכאון מסוים.
בכל מקרה, שונאת כשזה קורה. כי זה קורה כ"כ מהר וכ"כ דרסטי. אני יכולה לצחוק עם חברות רגע אחד ופתאום תוך שנייה לשקוע למחשבות מיותרות כאלה.
בקיצור זה קרה לי בימים האחרונים כבר כמה פעמים ולפעמים קשה לי להחזיר את המצב רוח הטוב חזרה וזה מבאס.
אני זוכרת תקופות שהייתי נמצאת במצב הזה למשך זמנים ארוכים יחסית ואני לא רוצה להגיע לשם כי חלאס, הכל טוב בסה"כ.
אני חושבת שאני צריכה פשוט להיכנס לשגרה כזאת של לימודים, ספורט, עבודה, חברות, משהו בסגנון שימלא לי את רוב הזמן הפנוי וישכיח אותו ממני ואת שאר הצרות האחרות.
קיצור, שוב פוסט בלי פואנטה ברורה אבל דוגרי למי אכפת, זה לא שמישהו באמת קורא כאן וזה כנראה באמת נטו לעצמי.
אז שיהיה לילה טוב, מחר טיול בירושלים עם המשפחה המורחבת ואז יום שלישי לימודים ורביעי חופשששש ♥
שירקו :)
אגב, הכי לא מתאים לי בעולם אבל אני מכורה לשירים האלו : מקלט- אליעד, הרבה ממך נשאר- לירן דנינו.
כינוי:
שירקו :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
