הוא חפר בור בשדה שלו לפני שהוא התאבד.

הוא נכנס אל הבור וירה. דישן את העצים שכל כך אהב בכזאת מסירות.

הוא לא ממש השאיר מכתב התאבדות.

רק מחברת סקיצות. סיפורים שלא סיים. שירים שלא הלחין.

ובסוף המחברת. ממש בדף האחרון היה רשום איך אומרים שלום בכל שפה אפשרית.

בדיוק כמו שהפליקר לימד אותו בכל פעם שהעלה תמונות. למיקרה שעובד זר ימצא אותו. תמיד חשוב להיות ידידותי.

תמיד. גם שאתה לא פה. גם שלא תוכל להגיד לו שלום. לא משנה באיזה שפה. גם בערבית וגם בטורקית.

למרות שאף פעם הוא לא ראה טוקי.

וכניראה הוא כבר לא יראה.