באותו יום היה ענן אחד גדול מעל בית הספר. גם לא שמים מושלמים.

תמיד יש ענן אחד גדול או שמיים מושלמים. תמיד דמיינתי שהענן הוא כמו כנף ענקית של מלאך.

ושהשמים המושלמים הם כיפת שכוכית. שמגנה אלינו מהכל.

היום ניקדו את השמיים עננים שחורים.

וכאב לי הראש. והמחשבות. ושכבתי על הדשה ודמיינתי איך אני עומד על אזריאלי ומשתין על כל העולם.

ואז הייתי בבית. והרוע חדר את הכיפה המושלמת שתמיד הגנה עלי. והדפים רק נערמו לערמות.

הייתי בחדר מוזיקה. אף אחד לא הביא כלי. נשענתי על התופים. חיברתי למגבר של הגיטרה את האייפוד. dark side of the moon

ואת נכנסת. סיד בארט צעק. העולם עיבד את השפיות מהר. ואני הלכתי בתל אביב אנרכיסטית והרוסה. דורך על שטיח של מאות גינסים של מעצבי יוקרה באלפי שקלים. זבל אורגני עם סמל יפה.

ירד לך קצת דם מהיד. רציתי להרוג אותך. רציתי לקום ולדקור אותך. רציתי לנשק אותך בכוח.

ואת חייכת אלי. אהבת לראות אותי סובל. אהבת לראות אותי. והראש כאב לי.

והייתי בשדה. ואת לא היית קיימת. והזאתי שלא ברורה מה קורה בינינו שכבה לי על הבטן וחייכה חיוך עצום. והיה לי טוב.

ואז הייתי רחוק קצת. ישבתי על הכורסה ההרוסה בשדה. ראיתי אותה מרחוק. שוכבת על מישהוא אחר. מחייכת.

זרקתי מצית דולקת על ערמה של אלפי דולרים. ראיתי את העשן עולה למעלה ויוצר חור באטמוספירה. ארבע אצבעות. חמש. שבע. אפשר ללדת. תינוק מלא בשינאה ובכל מה שרע בעולם. הייתה הורג אותו? הייתה הורג תינוק?.