לינשוף ולישאוף. לישאוף ולינשוף.

אתה הולך בתל אביב מאושר. דופק חיוך לבלונדה מימין. אומר שלום לכוסית ליד.

ואז בום. החושך יורד וכולם נעלמים. ואתה ממש רחוק.

ותל אביב עצובה בלילה. יש לה ריח כזה של יום מוחמץ וחלומות מפונצרים.

ועשן. מלא עשן.

לישוף ולנשוף. להכניס את העשן לראות. עמוק לבפנים.

שיצרוב לך שם. ממש ממש חזק. ממש עמוק בפנים.

שתרגיש את הכל. את העצוב של כולם. את החיוכים החדים. את השקר של אני מאושר אימא. שווה את החמש מאות דולר לחודש.

ויש חושך. ומלא עובדים זרים כי אתה מקצר דרך השוק. וכולם מיסתכלים עליך. ופתאום הם לא זרים.

אתה זר. תינשוף ותישאוף את הזרות. את החיוך של אתה בממלכה שלי ביצ'.

ואתה רץ. ואתה רץ ורץ. וקר. וכמה שאתה רץ יותר מהר יותר קר.

וכמה שאתה רץ יותר רחוק הדרך מתארחת.

ואז אתה מגיע. ונעים וחמים ומצליח וכל הבני זונות לא מענייני לך יותר את הזין ואין ריח ואין כלום.

תינשום את הבורות. את השיטחיות.

תינשום ואל תשחר לעולם. שיכאב. שיכאב.

עריכה:

תנשום את האור. שיחצה אותך מהר מהר כמו סכין של רוסי שיכור.

http://www.flickr.com/photos/amirntzan/5650062720/in/photostream