ללילה טוב בובה זהבה.

לילה טוב לדובי הדובון.

לילה טוב ליעל שאבא דפק לה נעל בראש.

לילה טוב לשימי הצדיק שאימא כיבתה עלו סיגריה.

לילה טוב לילדה שהדוד שלה אנס אותה בתחת כל הלילה בחדר ליד המיטה של ההורים.

לילה טוב לכולם. שהלילה שלכם היה באמת טוב.

הלילה שלהם כבר נדפק.

ואני יגלה לך סוד. גם מחר לא מי יודע מה.

http://www.flickr.com/photos/amirntzan/5546361390/in/photostream

לינשוף ולישאוף. לישאוף ולינשוף.

אתה הולך בתל אביב מאושר. דופק חיוך לבלונדה מימין. אומר שלום לכוסית ליד.

ואז בום. החושך יורד וכולם נעלמים. ואתה ממש רחוק.

ותל אביב עצובה בלילה. יש לה ריח כזה של יום מוחמץ וחלומות מפונצרים.

ועשן. מלא עשן.

לישוף ולנשוף. להכניס את העשן לראות. עמוק לבפנים.

שיצרוב לך שם. ממש ממש חזק. ממש עמוק בפנים.

שתרגיש את הכל. את העצוב של כולם. את החיוכים החדים. את השקר של אני מאושר אימא. שווה את החמש מאות דולר לחודש.

ויש חושך. ומלא עובדים זרים כי אתה מקצר דרך השוק. וכולם מיסתכלים עליך. ופתאום הם לא זרים.

אתה זר. תינשוף ותישאוף את הזרות. את החיוך של אתה בממלכה שלי ביצ'.

ואתה רץ. ואתה רץ ורץ. וקר. וכמה שאתה רץ יותר מהר יותר קר.

וכמה שאתה רץ יותר רחוק הדרך מתארחת.

ואז אתה מגיע. ונעים וחמים ומצליח וכל הבני זונות לא מענייני לך יותר את הזין ואין ריח ואין כלום.

תינשום את הבורות. את השיטחיות.

תינשום ואל תשחר לעולם. שיכאב. שיכאב.

עריכה:

תנשום את האור. שיחצה אותך מהר מהר כמו סכין של רוסי שיכור.

http://www.flickr.com/photos/amirntzan/5650062720/in/photostream

פעם מצאתי לי איזה חניון נטוש בירושלים. ממש ליד מאמילה.

לא היה שם שום דבר חוץ מה איזה כלב וכמה חתולים. גם הם לא היו קבועים ממש.

הייתי בא לשם הרבה. הולך עם הנעליי בוקרים שלי והבנג'ו והחולצה המכופתרת המשובצת ומרגיש מינימום בוקר מהמערב הפרוע.

והיתה שם ספה. סתם ככה באמצע החניון הענק הזה היתה ספה. ולספה הזאת לא הייתה משענת אורטופדית או מערכת מסז' חשמלית או משהוא כזה. היא היתה סתם ספה ישנה ונוחה.

והחניות הזה היה חצי הרוס. כאילו משהוא התחיל להרוס הכל כדי לבנות חדש ובאמצע החליט שהוא אוהב את זה. סתם ככה בלי התראה מוקדמת.

לחניון הזה לא היה חדרים או שרותים. אפילו לא היה לו קיר שלם אחד. היה בו מלא אור. אפילו בלילה מהכוכבים. והוא לא היה מפחיד או משהוא כמו שאר החניונים הנטושים בירושלים שאתה בטוח שיש שם הומלס מסומם שרוצח ילדים סתם ככה בלי סיבה כי לא טוב לו. הוא היה יפה בצורה שלו.

והייתי בא לשם כל יום אחרי בצפר. זורק את התיק איפה שהוא שוכב על הספה לכוון הקיר הרוס שהיום הוא סתם חור מלא בכלום ריקני שמשקיף לממילה ומנגן לי.

אמן.

אם אתה רוצה להישתפר. אתה צריך לכתוב יותר.

אבל אין לי על מה. אין לי על מה כי אני מצליח לישון. כי טוב לי. כי נחמד לי.

אז כניראה אתה צריך לשנות כמה דברים בחיים.

תבכה על סבא. שמלתי את הדמאות האלה לעכשיו.

בן של זונה.

בן של זונה.

שיוסי, תלמיד תיכון ממוצע, ביקר במוזיאון הוא ראה בד קנווס גדול שעלו צויר קו שחור ארוך. המדריכה הסבירה לו ולשאר בני כיתתו שהאומן המפורסם מעביר לצופים בעזרת קו הזה את הדיכאון העמוק שהוא עובר. יוסי לא הבין את המסר. זה רק קו שחור וארוך.

מושה ואני הרמנו אותו.

אני מהרגליים והוא מהידים. תיזהר על הראש אמרתי לו. תיזהר על הראש המעבר צר. 

והוא אמר לי יוסה. הוא מת. למה להיזהר על הראש. הוא מת.

עדין. אמרתי לו. תמיד צריך להיזהר על ראש של תינוק. הוא עוד לא יתחבר.

וניזהרנו על הראש מאוד.

כאב לה לראות אותו.

אז היא החליטה נעקור לעצמה את העיניים.

עוד כמה שנים זה יראה לה נוראי.

עוד כמה שנים היא תבין שהיא טיפשה.

אבל עכשיו היא לא רואה אותו. וזה פחות כואב.

באותו יום היה ענן אחד גדול מעל בית הספר. גם לא שמים מושלמים.

תמיד יש ענן אחד גדול או שמיים מושלמים. תמיד דמיינתי שהענן הוא כמו כנף ענקית של מלאך.

ושהשמים המושלמים הם כיפת שכוכית. שמגנה אלינו מהכל.

היום ניקדו את השמיים עננים שחורים.

וכאב לי הראש. והמחשבות. ושכבתי על הדשה ודמיינתי איך אני עומד על אזריאלי ומשתין על כל העולם.

ואז הייתי בבית. והרוע חדר את הכיפה המושלמת שתמיד הגנה עלי. והדפים רק נערמו לערמות.

הייתי בחדר מוזיקה. אף אחד לא הביא כלי. נשענתי על התופים. חיברתי למגבר של הגיטרה את האייפוד. dark side of the moon

ואת נכנסת. סיד בארט צעק. העולם עיבד את השפיות מהר. ואני הלכתי בתל אביב אנרכיסטית והרוסה. דורך על שטיח של מאות גינסים של מעצבי יוקרה באלפי שקלים. זבל אורגני עם סמל יפה.

ירד לך קצת דם מהיד. רציתי להרוג אותך. רציתי לקום ולדקור אותך. רציתי לנשק אותך בכוח.

ואת חייכת אלי. אהבת לראות אותי סובל. אהבת לראות אותי. והראש כאב לי.

והייתי בשדה. ואת לא היית קיימת. והזאתי שלא ברורה מה קורה בינינו שכבה לי על הבטן וחייכה חיוך עצום. והיה לי טוב.

ואז הייתי רחוק קצת. ישבתי על הכורסה ההרוסה בשדה. ראיתי אותה מרחוק. שוכבת על מישהוא אחר. מחייכת.

זרקתי מצית דולקת על ערמה של אלפי דולרים. ראיתי את העשן עולה למעלה ויוצר חור באטמוספירה. ארבע אצבעות. חמש. שבע. אפשר ללדת. תינוק מלא בשינאה ובכל מה שרע בעולם. הייתה הורג אותו? הייתה הורג תינוק?.