אתה לא מבין עד כמה משהו חשוב לך עד שאתה מאבד אותו.

באותו אופן שבו בנאדם פתאום מחויב לחיות בלי חלב, לחם, רק אז מבין האדם עד כמה המצרך הזה היה מתאים לו, חשוב לו ועד כמה הוא רוצה אותו עכשיו. ככה גם אנחנו בני האדם. אנחנו לא מצליחים להבין את חשיבות האנשים שמסביבינו עד שיש סיכוי שאנו נאבד אותם. רק אז אנחנו מתחילים לחשוב ולהבין ש...הם באמת מתאימים לי, מושלמים בשבילי.

הייתה בחורה. בתחילת יא', כשרק עברתי מתיכון אחד לתיכון עיוני אחר...הייתה מישהי, יפה...עוד לא ידעתי מה הערך שלה בעיני אבל השתעשעתי ברעיון שלי ושלה. היא התחילה לדבר איתי בהפסקה אחת אחרי השיעור...הגיבה על השרשרת שלי: "תביא לראות.. ואו! מאיפה זה?"...המשכתי בשלי: "מהחלל! נכון מגניב? אחחחח אני מת על השרשרת הזאת , לא, אני לא הולך להביא לך את השרשרת" ועוד טיזינג בסגנון דומה. שיחקתי אותה קשה להשגה. מה שלמדתי מהחויות שלי עד הרגע ההוא הוא שאי אפשר לתת לבחורה את כל מה שהיא רוצה מיד, צריך לגרום לה להתאמץ קצת...ככה אתה מבדיל את עצמך משאר העדר.

היא ראתה שאני יותר מסתם בחור והמשיכה לדבר איתי ואני, בתומי פשוט שמחתי שבחורה שווה במיוחד מדברת איתי...אהבתי את העניין שבנות גילו בי ובמיוחד מישהי בלונדינית ורזה...ועוד רוסיה. 

אז המשכתי עם הקטע של קשה להשגה. אחרי כמה ימים היא באה אלי כשישבתי על שולחן, התיישבה לידי וחיבקה אותי ממש קרוב. אני? אמרתי לה שאני לא כזה קל. כנראה שכבר נמאס לה לרדוף אחרי מבלי לקבל משהו חזרה אז היא השיבה ב:"אתה מדבר יותר מדי" (היינו אז במרחק נשיקה אחד מהשני). כשאני מסתכל על העבר מזוית אלוהים עכשיו היתי צריך פשוט לנשק אותה. כל השנתיים האלו התחרטתי על הטיפשות...למה?

אם הייתה לי הזדמנות נוספת עם הידע שיש לי עכשיו לחוות את אותה החוויה שוב הייתי פועל אחרת. היא הייתה כל מה שרציתי באישה, כשאני חושב על זה עכשיו היא רזה, בלונדינית, מדליקה אותי מבחינה פיזית והיא גם קוראת, היא אינטיליגנטית ומאתגרת...ועם חיוך מדהים...

אני מניח שהכול לטובה. לומדים מחוויות ואני? תלמיד של החיים. כדי לדעת מה אתה עושה עם בחורות אתה צריך לטעות מדי פעם...ליפול ולמעוד כדי לדעת מה הדרך הנכונה. זה מסלול החיים. כדי להשיג התמחות בתחום מסוים, כדי להפוך לאדון של עצמך, של תחום מסוים, כדי להפוך ל"מאסטר" בו אתה חייב להתאמן, לטעות, כי רק מהטעויות אנו מתחזקים. מה שלא הורג מחשל אה.

אתמול בכיתי. חזרתי מהמסיבה ונזכרתי בזה, בה. בכיתי. פעם ראשונה מזה חצי שנה האחרונה (מאז שנכשלתי כמה פעמים בטסט וזה היה ממש קשה) שבאמת בכיתי. את תדירות הבכי שלי אפשר לדמות לתדירות שבה רואים את נסי, צצה ורוקדת ריקוד אירי. זה פשוט לא קורה אבל הפעם, אשכרה בכיתי. ואו. הרגשה מוזרה.

זה מוזר אבל...דיברתי עם חבר ואמרתי לו את הבעיות, את הרעיונות, את הדברים שמטרידים אותי. הרגשתי טוב יותר אחר כך. הרגשתי ממש טוב. אחרי שבכיתי גם הרגשתי טוב, כמו שפתאום אתה מרגיש קליל יותר, כמו שכשמעשנים מריחואנה.

בעיה אחרת שהייתה לי היא אשליית הפנטזיה. עברתי מהתיכון שעבר לתיכון ההוא מסיבה כלשהי. לא היה לי שם מספיק חברים. או שכן אבל רוב החברים שלי היו בתיכון האחר. עברתי לשם במין אמונה שאני והם נהיה ביחד ונריץ בדיחות כל הזמן. נצחק, חויות ודברים כאלה. אבל כשהגעתי היה אחר. הם היו בכיתה אחת ואני באחרת וזה הפריד בינינו. ראיתי עם מי הם הסתובבו, מה הם עשו וזה פשוט עירער טיפה את הפנטזיה. אמרתי לעצמי שאני לא יכול כבר לעבור לתיכון אחר אז נשארתי בתיכון ההוא – בלי החברים הטובים ובלי הבחורה ההיא,
זאתי הבלונדינית.

הרגשתי מנותק מהאנשים ולא הסתובבתי איתם. לא בטחתי בהם אז נשאתי את הראש שלי גבוה מעליהם כדי לא לפגוע בעצמי ולראות את החרא שיצרתי ועודי יוצר-סביבי.
הסתובבתי עם אנשים מתיכונים אחרים, הרגשתי שאני מתחבר איתם יותר מהאנשים שבשבילהם עברתי לתיכון אחר. יצרתי לעצמי מפלט מהחרא מהאיכסה ומהזוהמה. יצאתי עם אחרים ונהניתי, הרגשתי טוב יותר, חי.

הדחקתי את הכאב והאכזבה, מהחברים במקום, מעצמי לגבי הבחורה.

אנחנו חיים כדי להילחם ביום אחר. לומדים מטעויות. רק חבל שיש אותן לפעמים.

בעיה? עוד אחת? נו טוב

גיליתי שאחד מהחברים הכי טובים שלי שיקר לי. שקר גדול, עבה ומסריח, וזה מגעיל אותי. זה היה שקר ארוך להרבה זמן ואחרי שהוא שיקר לא רק לי אלא גם לחברים שלי ונשבע שזאת האמת....הוא הודה בזה.

אני אחתוך איתו את הקשר ולא אדבר איתו יותר, נמאס לי מזה כבר. אני לא רוצה אנשים שמשקרים לי הרבה זמן בשביל האינטרסים שלהם עצמם ולא אכפת להם ממני לידי. זה מגעיל אותי, אין מה לומר על זה יותר.

סיימתי עכשיו תיכון, אני לא חוזר לשם. סיימתי עכשיו תיכון, זה נגמר. אני לא צריך להתמודד עם זה יותר עם הבגרויות. די.

אני הולך להתמקד עכשיו על להכנס לקשר שמתבסס על טיפה יותר מסטוץ. מספיק עם סטוצים, אני מרגיש מוכן למשהו יותר רציני, יותר מתגמל והרבה יותר כיפי.