למה זה צריך להיות ככה? למה ההרגשה שלי צריכה להיות תלויה במשקל שלי? אם רק הייתי יכולה לקחת את הגלגל אחורה ולחזור להיות בן אדם נורמלי שאוכל נורמלי ועושה ספורט והרבה הייתי מחזירה את עצמי לתקופה הזאת. בחיים לא ראיתי את עצמי מגיעה למצב הזה. רע לי ומגעיל לי ואני לא מרגישה טוב ואני רק רוצה שההרגשה הזאת תעלם.
אני רוצה להסתכל על עצמי במראה ולא להיגעל ולבכות ולחפש את העצמות במותניים שלי ולמצוא אותן בקושי.
אני רוצה לאהוב את עצמי שוב. אני רוצה להיות ללכת ברחוב ושבנות יקנאו בי. אני רוצה להיות רזה בלי טיפת שומן על המותניים, בלי שומן מיותר על הירכיים ובלי שומן מיותר בתחת. אני רוצה להיות קלילה ושברירית.
המחשבות האלה מגעילות אותי מצד אחד אבל מצד שני אני לא יודעת מה לעשות.
ואני יודעת שכבר לאף אחד לא אכפת ממני. איבדתי את החברות שלי וגם אם נשוב להיות חברות זה לא יהיה אותו דבר. אני לא יודעת למה אני בכלל קוראת להן חברות, אני לא מרגישה שהן כאלה בכלל. אני מכוערת ואני שמנה ולא מגיע לי אף אחד.
אני חייבת למצוא לעצמי זמן אחרי העבודה ולעשות ספורט למרות העיפות. לעבוד 9-10 שעות ביום זה משתלם אבל זה לא קל, במיוחד בגלל שאני לא מספיקה לעשות ספורט ולטפח את עצמי.
הלוואי והיה לי טוב שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
an empty girl