לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Stargazer's Sky


"A grand oasis in the vastness of gloom Child of dew-spangled cobweb, Mother to the Moon"

Avatarכינוי:  stargazer~

בת: 30

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2011    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

3/2011


יושבת לי ומקשיבה לשיר hey there delilah, באמת שיצא במקרה, משחזרת את אירועי הלילה שעבר.

אפילו המילים כבר לא משנות הפעם. רק המנגינה מעלה בי חיוך... כמו זה שחייכנו זה אל זו כששכבנו מחובקים במיטתי מעל הסדינים שאיבדו לו את בתוליהם, כמו הקודמים ואלה שלפניהם.

החברות אומרות שזה עצוב, אחת אפילו אומרת שזה פטתי, אחד מתעצב בעצמו. אני מוצאת את זה קצת מצחיק.

הוא יודע שהוא לא רוצה אותי, בדיוק כמו שאני מוכיחה לעצמי שוב ושוב שאני לא רוצה אותו, ועדיין קצת ליטופים בדיוק במקום הנכון והוא נדלק. 

כן... הוא גבר ככל הגברים. אבל זה לא היה קורה עם כל אחת. תנו לי לחיות באשליה המתוקה שלי שאם זאת הייתה מישהי אחרת הוא לא היה מגיב ככה.

היינו אמורים להיפגש כולנו, לראות סרט (נו באמת.. כולנו ידענו). כל החמישייה. שלושה יבואו ב12, אחד יצטרף אחרכך, נשב בסלון שלי ונראה איזה סרט טוב. פרסטיג' הוא ביקש. טוב.. לא הכול הולך כמו שרוצים (אלא אם כן אתם אני P; ).

אחד הגיע ב12 ורבע, בהודעה ברורה שב1 וחצי הוא הולך (הוא אמר ב1... השארנו אותו כאן :P). הוא הודיע ב12 שהוא יאחר, ושהשלישי לא מעוניין לבוא. למה? טמבל. מתוק שלי. אחרי כמה דקות גם הוא הגיע, לבד. התחלנו לחפש סרט.

לאחר מאבקים בטלויזיה והשפלה מתוקף המבצעים של יס, בחרנו בסרט מתח (אני ממליצה מאוד!!)- זרה מושלמת. לכו לראות. 

התחלנו לראות וב1 וחצי חברינו הנחמד הודיע שהוא הולך. להכריח אותו להישאר או לשחרר? הוא ישב בינינו. אם הוא נשאר לא יקרה כלום. אם הוא הולך יקרה. אני רוצה שיקרה או לא? טוב. אי אפשר לעצור אותו. הוא הולך. להת' ילדון!

מחכים איתו לסיגריה קטנה בחוץ, קצת משחקים עם האוטו, וחוזרים לסרט. יושבים יותר צמודים מקודם אבל כאילו לא נוגעים.

הוא משלב ידיים, אני משלבת ידיים. האצבעות שלי מגששות באפלה אחר שלו, האצבעות שלו מתקדמות לעברי בתגובה. האצבעות שלי מלטפות את שלו, האצבעות שלו מתמקמות בשלי. 

הגענו בערך לאמצע הסרט כשהידיים שלנו היו משולבות זו בזו והרטט מהפלאפון שלו נשמע.

הודעה.

הרביעי: "אתה עוד אצלה?"

הוא: "כן"

הרביעי: "מגניב, אני אבוא. מי שם?"

הוא: "רק אני והיא"

הרביעי: "הוו.. אז לא אבוא ;)"

בשלב זה הוא הסיט את מכשיר הפלאפון כך שלא אוכל לראות (פחח כאילו שהסתכלתי) וכתב מה שנראה מהזווית שלי כמו "תודה". לאחר מכן הוא מחק והראה לי את הצג.

הוא: "מה לענות לו?"

אני: "מה שאתה רוצה" בנימה לא מתעניינת וחזרתי אל הסרט. 

לאחר מכן הוא כתב ארוכות, אך לא זכיתי לראות מה נשלח. לא התקבלה תגובה מצד הרביעי, הוא גם לא הגיע.

הסרט נגמר וידינו משולבות אך לא מעבר לכך. פתחתי את רשימת התוכניות המוקלטות ובחרנו בפרק של המפץ הגדול. במהלך הצפייה בו התחכחנו מעט ונצמדנו אף יותר, אך לא מעבר. 

~בערך מכאן ואילך הכתוב ניהיה PG 13. יש היגידו כי בעוד כ-3 שורות הוא יהפוך לPG 18. הקריאה היא על אחריות הקוראים בלבד!~

אולי זאת הנקודה שבה שווה להגיד שמשלב מסוים בפרק ועד כה, ליטפתי בזמנים אקראיים את ידו בצורה שמנסיוני הנרחב אני יודעת שאין דבר שעושה לו את זה יותר. ממש יכולתי לראות אותו מתקשה מבעד לג'ינס. זה מאוד מהנה לשחק בגברברים ככה!

עם תחילתו של הפרק הבא, הוא כבר שם את ידו סביב כתפי ואני הנחתי את ראשי על חזהו. 

בערך במחצית הפרק, כצפוי, הגיעה הנשיקה. לאחר כמה שניות הוא הרחיק אותי מפניו ושאל "איך את תמיד עושה את זה?" במעין חיוך ממזרי.

עניתי לו בחיוך ממזרי אף יותר ואדיש "כישרון" ונצמדתי שוב אל פניו.

לאחר דקות אחדות של הנאה אינסופית ממש כמו פעם, התרחקתי ממנו וחזרתי לשבת תחת חיבוקו. דקה, אולי שתיים של שקט. 

ואז הוא התנפל עלי. אני מניחה שהוא כבר הבין שאין דבר שעושה לי את זה יותר מההתנפלויות האלה. 

מצחיק שלפי ההיגיון הזה, כשיאנסו אותי אני אהנה יותר מהאנס. טוב.. האנס זה לא הוא. ועדיין. 

הספה הייתה נוחה לכל מה שעשינו שם, אבל לא מספיק. עלינו לחדר.

בחושך, בין הסדינים, והתשוקה הזאת שלעולם לא תיעלם בינינו. 

היא פינק אותי, הגעתי לאורגזמה. לאחר מכן אני פינקתי אותו, והוא גמר. 

שכבנו לנו מכורבלים בתוך השמיכה, מחממים אחד את השניה כמו פעם. הבחורצ'יק המתוק שלי.

והרגע ההוא שישבתי עליו והסתכלתי על העיניים הכחולות שלו.. שתי עיניים שכמו לא שייכות לגוף, מחפשות ממנו מוצא, להוכיח את הטוב שבהן. ורק כאשר נמצאים שם, בנקודה הזאת, ומביטים עמוק אל תוך העיניים המהפנטות שלו, מרגישים שהגוף הופך אחד ואמיתי והוא ניהיה טהור וכמו מוכן להקדיש את עצמו לך.. מזמין אותך להיכנס, להיבלע בתוך תוכו ולהיות חלק ממנו.

וכשהוא מביא אותי לאורגזמה... או... זה מדהים. הוא לא היה איתי כל כך הרבה פעמים, ועדיין, בכל פעם הוא מביא אותי למצב שבו אני לא יכולה להחניק את הקולות החייתיים שיוצאים ממני או לשלוט על תנועות הגוף שלי ואני רק מחפשת משהו לאחוז בו או לחלופין שורטת את שכמו... 

הוא הצליח בכל פעם מלבד בסקס, אם זה לגרום לי לרעוד כשהוא יורד לי ואם זה התיאור שכאן למעלה כשהוא מחדיר את אצבעותיו אל תוכי. בכל פעם. והוא לא היה איתי כל כך הרבה פעמים.

והייתה אותה. בערך ארבע פעמים בשבוע במשך תשעה חודשים, לפחות. וכמה פעמים היא הצליחה לגרום לי להגיע למצב הזה? פעמיים? שלוש? אוחח ובה הייתי מאוהבת... 

הגעתי למסקנה שהנוזל הלבנבן אצלה או אצלו, טעים גם בהתאם לתזונה אך כמו הנשיקות גם בהתאם לרגש. ככל שהרגשתי לפרטנר יותר, זה היה יותר מתוק וטעים. במקרה של הראשון, זה היה מר ומגעיל. אצל היזיז, זה היה טעים במידה מועטה מאוד. אצלה כשעוד הייתי מאוהבת בה, זה היה טעים מאין כמוהו. כשהרגש החל להיעלם, כך גם הטעם הטוב.

שלו היה מתוק וטעים מאין כמוהו.

הוא שאל אותי, אחרי הפעם הראשונה ששכבנו, אם כמו שיש מבחן הנשיקה הראשונה עובד גם מבחן הסקס הראשון. הסברתי לו שלא אצלי. שלעיתים קרובות מדי, זה שיהיה לי טוב איתו נורא בפעם הראשונה והאיומים ביותר בשבילי, טובים. 

אבל יש וד מבחן שעובד. מבחן טעם השפיך. ואם את מבחן הנשיקה הוא לא באמת עבר, את מבחן הטעם הוא עבר ובענק.

והקטע הוא... שהרגשות נעלמו. ואני לא רוצה אותו. ולהיות איתו תיהיה טעות...

אבל אני ממש אשמח אם יהיה לי מישהו כמוהו... 

אני צריכה מישהו אמיתי. מספיק עם בובות ראווה.

נקווה שבסופו של דבר אני אצליח למצוא משהו אמיתי.

 

עכשיו חזרתי מהבית שלו, שיחקנו מאו כמה חברים. וראיתי מולי אותו. ואת הבחור שרוצה אותי. ואת היזיז שכולם אומרים שניהיה ביחד בסוף. והסתכלתי עליהם. אני לא רוצה אותם... אבל חיבוק של חבר אוהב ממש יהיה נחמד.

הגיע הזמן. מגיע לי לא?

אני כבר חצי שנה בלעדיה.

time to move on. אני מחכה.

אין לי כוח. אין לי זמן.

רק שמשהו יתחיל לזוז...

 

אז מה? נוותר עליו?

נחפש מישהו אחר שידע לספק אותי.

לילה טוב ופורים שמח לכולם (:

נכתב על ידי stargazer~ , 21/3/2011 19:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צביטה קטנה בלב


זה לא אמור לכאוב ככה אה?

זה גם לא באמת כואב... סתם... צביטה קטנה בלב.

כאילו שזה לא היה צפוי, לא באמת חשבתי שתעבור לו איזשהי מחשבה בראש לקחת אותי. מי אני בכלל? 

זאת פשוט הייתה מעין הבנה שכזאת, נפל האסימון.

אני כבר לא רוצה אותו יותר. לא יודעת מה קרה, אבל הבנתי שעברתי הלאה. למי? לא ברור. מקווה שיהיה מהר.

אבל זה לא העניין פה.

כן, טוב לדעת שיש לי שאטגן שלישי אצל אחד. וה"חבר הכי טוב שלי" "הבטיח" לי שאטגן ראשון אצלי. 

ככה אנחנו מודדים את זה כאן, שאטגן ופייבוריטס.

ועדיין... יש אותו.

אני הייתי שם שלושה חודשים אחרי שהוא נגמר עם הפוסטמה והרגיש את הצורך והרצון לעבור הלאה.

אני הייתי שם כשהפוסטמה פגעה בו להוציא עליה את כל העצבים.

אני הייתי שם כשהוא היה צריך מישהי לבכות על כתפה כהיא פגעה בו.

אני הייתי שם כשהוא הרגיש נורא וויתרתי על רובו הגדול של מפגש מתוכנן עם אותו "חבר הכי טוב" כדי שהוא לא יהיה בודד.

ואני הייתי שם כדי לשכנע אותו שהוא אוהב את החבר הזה שלנו כמו אח

ושלא נורא כמה הוא פגע בו, לסלוח תמיד אפשר.

לא לסמוך עליו כמו פעם, אח הוא כבר לא יהיה זה ברור, אבל לסלוח.

לפי החבר, אני הייתי זאת שגרמה לו לאזור את האומץ ולדבר איתו. להוציא את הכול ופשוט לדבר. 

אני שחררתי אותו.

אז כן, את הרביעי אני מבינה. הם חברים יותר קרובים ממה שאני והוא אי פעם ניהיה, לא משנה כמה הייתי שם בשבילו וכמה נתתי לו.

אבל למה הוא? למה החבר הזה בא בטוב?

חשבתי שהוא לא סומך עליו יותר. סולח, לא סומך.

יכול באמת להיות שאני מקנאה באחד מהארבעה בגלל מישהו שנמצא במקום הכי נמוך בהם?

מתפוצצת מקנאה.

אם דברים היו מסתדרים קצת אחרת, אם הבתכלבה הזאת לא הייתה מופיעה או יותר מזה... לא הייתה נעלמת..

אני הייתי שם.

אני הייתי צריכה להיות זאת שצועקת איתו

shut through the heart!

ולצחוק איתו.

 

אבל אתם יודעים מה? לא, אני לא צריכה. גם אין סיבה שאני אהיה.

ג'ק לימד אותי יפה מאוד שאני סתם חיה בסרטים של עצמי.

ועדיין... לבחור יש את הרביעי,

ולחבר יש את המתוק

ול"חבר הכי טוב" יש את האידיוט

ולי מה יש? מה נשאר לי?

היו לי חברים הכי טובים בחיי

היו מעטים שזה גם היה הדדי בינינו

אבל כולם פינו את מקומם לטובת אלה

הארבעה שלי. הפייבוריטס. החברים הכי טובים שאי פעם היו לי. 

ועדיין... אין לי חבר הכי טוב. לא אחד, ולא ארבעה.

לא... זה לא נכון. לי יש ארבעה.

אין לי אף אחד שמחשיב אותי כחברה הכי טובה.

כי את הרביעי הכרתי כשכבר היה לו רישיון, אז הוא לא יכול להוכיח ככה, אבל יש לו כ"כ הרבה ידידות כ"כ קרובות אחרות

שלי באמת אין כבר סיכוי.

ולקח בערך חודש מאז שנגמר לחבר המלווה עד שהוא הסיע אותי, וגם אז זה היה את כל הדרך מאיזור המסעדות לבית שלי (נסיעה ממוצעת של 5 דקות בפקקים).

הבחור אולי הסיע אותי בדרכים כמעט לא הגיוניות, את העיר כולה למען האמת, על האופנוע.. אחח היו ימים.

אבל במבחן התוצאה הוא נכשל. 

כי כשהיה עליו לבחור בין הבחורה שישבה לידו ותמכה בו וחיבקה אותו והייתה שם בשבילו בכל רגע שנזקק לה

לבין הבחור שפגע בו ושלח אותו לזרועותיה, ואח"כ גם פגע בו דרכי (רק שהוא לא יודע על זה עדיין "^^)

אני די בטוחה שהבחירה בי אפילו לא הייתה אופציה כאחת מהתשובות שלא מופיעות אבל אתה חושב לעצמך "אם זה היה מופיע זאת הייתה תשובה אפשרית".

ואת זה לא רק ג'ק אומר לי. זה נכון. 

ועכשיו חובת ההוכחה על ה"חבר הכי טוב" שהוא כבר מזמן לא ה"חבר הכי טוב" וממש אסור שידע... (ראו פוסט לא, תגידי לו)

אבל משומה יש לי הרגשה שגם הוא בג'וירייד הראשון יוותר עלי כי אני גרה רחוק ומעייף לו להגיע.

האוויר מסריח מדגים רקובים, ואפילו לא מעורבים בריח הים כמו על גג הבית שלו. פשוט מסריח.

אז לא, אני לא כועסת. לא עליו, ובטח שלא עליהם.

אולי קצת על עצמי אבל גם זה כבר עבר.

אני לא עצובה והדמעות שעומדת לרדת עכשיו נובעות רק מהשעה..

זה לא כואב. זה כבר לא כואב.

סתם... צביטה קטנה בלב.

לא באמת ציפיתי. הייתה בי איזה תקווה... חסרת כל בסיס כמובן.

בכל זאת זה צובט בלב.

 

אחח... איזה כיף שיש לי את הבלוג הזה.

אף אחד לא מכיר.

בלילות שאני כועסת ועצובה, אני יכולה לפרוק את כל המתח וכל העצבים...

כל החנק בגרון, כל המתחים, כל הרצון להיות תמיד יותר...

לרוב זה עובר באותו רגע שאני מדברת.

אבל כאן אני יכולה לכתוב הכול ואנשים לא ידעו. מותר לי לנשום ולהגיד מה שאני רוצה, להגזים כמה שצריך.

אני רק מקווה שאף אחד לא יעלה עליו.

 

בקשה קטנטונת- אם מצאתם את הבלוג, לא אבקש אתכם לצאת. לא לחוץ לי.

גם לא שתודיעו לי ואני אחליט אם אתם חשובים מספיק בשביל שאני אעביר אותו מספר שוב.

פשוט... אל תגידו לי. תשתדלו שאני לא אדע. תגיבו מאנונימי אם בא לכם.

רק שאני לא אדע.

 

שיהיה לכולנו לילה טוב וחג פורים שמח.

להת'.

נכתב על ידי stargazer~ , 16/3/2011 01:44  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לstargazer~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על stargazer~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)