לפעמים יותר קל לי להתבטא בכתב..ולפעמים לא,תלוי בדברים,בכמות ובמצב רוח.
אני זוכרת את היום ההוא באולם אירועים,וכן..אני זוכרת עוד הרבה שיחות,שמרתי הרבה..
אני חשבתי אלייך בדיוק כמו שאתה חשבת עליי:לא כמו על ידיד..אני רציתי קשר,
וגם אתה..אפשר להגיד שאפילו תכננו קשר.
אני זוכרת שקבעו להפגש,להכיר את ההורים והכל בדיוק כששיחקתי במשחק הערפדים הזה שאני מכורה אליו,והרגתי מישהו עם נשק שהוא יד כרותה.
בכל מקרה..כשהייתי עם ההורים בצפון,אני זוכרת שדיברנו איתך..שאמרת שאתה הולך להפגש עם שירן,וזה היה בסדר מצידי..עד נקודה מסויימת,הייתי בטוחה שעדיין נשארו לך רגשות אליה,קשר ארוך זה לא סתם משהו שזורקים לפך,אלא משהו שמשמרים,ומטפחים..אלא אם הוא מאוס כבר..והאנשים סתם רגילים אליו..מה שקורה ברוב המקרה וברוב הנישואים הלא מוצלחים,אבל לא על זה אני מדברת.
אתם נפגשתם וישבתם בבית קפה,ואני ישבתי עם ההורים בסושייה ואכלתי רול קליפורניה,ואת הכעס שלי תוך כדי..רציתי לסיים את זה,לפחות את מה שהיה..חד וחלק,
היה ונגמר..אם אפשר לקרוא לזה ככה בכלל.
וסיימתי,חזרת לשירן..
שלחת לי גם עוד אסמסים אחריי זה..רתחתי לא הייתי מסוגלת לחשוב אלייך,
ולא לדבר איתך.
עכשיו,אתה מבין שהכעס שלי כבר התפוגג..התפוגג לגמריי.
יש כימיה..הייתה כימיה,גם ידידות לא זורקים לפך.בדיוק כמו זוגיות,אלא אם היא מאוסה,אבל ידידות מאוסה לא קיימת.
(ברוב המקרים).
אז במשפט שלנו..עד הצירוף מקרים הבא? (או יותר נכון..עד הריב הבא שלך איתה)
כ"כ הרבה כעס.
אפילו עכשיו.
[
LUCIL
3>
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
