אוקי אני עכשיו קמתי מחלום בלהות!! ואני ממש רעדתי אפילו שזה היה החלום הכי לא מציאותי בעולםאבל זה ממש הרגיש אמיתי! החלום: אני חלמתי שזה הכל התחיל ביום רגיל ואז אבא שלי אמר שהוא הוריד סרט אימה חדש.<אני אוהבת סרטי אימה> אז התחלנו לראות את הסרט ואז ראיתי שהכוכב הראשי היה אני! ממש הייתי בתוך הסרט שבסרט הי ילדה שחייה בעולם של שדים והיא לא יודעת את זה עד שיום אחד היא מתחילה לראות את הפרצוף האמיתי שלהם מאחורי ה"מסכה" <הפנים האנושיים> ואז היא מקבלת פתק שאומר שהיא חייבת להשמיד אותם.... ולא לוותר,,,יש אנשים שהם לא שדים והם צריכים אותה לעזור ולהגן אליהם והיה רשום בפרוש לא למות!עם דמך ישפך על האדמה הגהנום יפתח לעולם! <מאוד מרגיע XD> ואני חשבתי שזה סתם בדיחה אבל אז פתאום התחילו לקרות דברים מוזרים.. היו אנשים מתים ברחוב, אנשים שהכרתי התחילו לדבר בצורה מוזרה, וכל הזמן קיבלתי חבילות ליד הדלת עם נשקים בפנים ועדיין לא האמנתי עד שיום אחד אני ועוד כמה אנשים הלכנו עד הסוף בחורשה אחת ברחוב אשל וכשבאנו לחזור פתאום צצו משום מקום שדים מפחידים שניראו כמו צל עם חיוך מרושע וחשפו שיניים חדות ומפחידות והם היו על מין אופנועים כאלה והתחילו לרדוף אחרינו ואפילו חלק מהאנשים שהייתי איתם רדפו אחרינו ואני ברחתי לאיזה פינה נסתרת ונזכרתי בפתק והתחלתי לשים את החליפת מגן ונשק שקיבלתי ופשוט רצתי והתחלתי לנסות לפגוע בהם אבל זה רק האט אותם זה כמו שהם לא יכלו למות אז פשוט ברחנו בין פינות ומעל גדרות וכאלה אבל לא כולם הצליחו.. ומאז כל פעם שהייתי בבצפר או בחוץ או בבית ראיתי את הפרצוף האמיתי של השדים לא את כל הפרצוף רק את החיוך המרושע ואז ראיתי את זה על חברים שלי ועל המשפחה שלי והתחלתי להכנס לפניקה והם תמיד ניסו לתפוס אותי ואז אני תמיד ברחתי למקומות עם הרבה אנשים כי אז הם לא יכולים שכולם ידעו אליהם בבצפר ברחתי לתוך שיעורים אבל הרבה מקומות כולם היו שדים והמשכתי לברוח לא נחתי לרגע מתי שראיתי שביל של גופות אז באמת התחלתי לדאוג ברחתי הבייתה רק כדי לראות את אבא שלי מחכה לי על הספה והוא נראה רגיל עד שהסתובב עם החיוך המרושע וברחתי מהר היו הרבה פיתולים בבית וחדרים שמובילים לחדרים אחרים וונטטים ואז הוא המשיך לרדוף אחרי יצאתי שוב החוצה והייתי מוקפת בשדים ניסיתי לצרוח לכמה אנשים שלא היו שדים אבל הם ברחו וכל הזמן ניסיתי לקרוא ל...מישהו..>.<(את ם יודעים מי) כי ידעתי שהוא יעזור אבל לא מצאתי אותו שוםמקום לא ויתרתי אפילו שנורא פחדתי התחלתי לירות בהם עם האקדחים ולנסות לברוח אבל הם תפסו אותי עדיין לא ויתרתי חיפשתי מישהו שיעזור לי אבל אז שמתי לב... אני לבד... כולם שדים מי שלא היה שד כבר מת ואני הייתי לבד בעולם של שדים ואז שמתי לב שאני לא בעולם אני בגהנום! ככה נראה הגהנום! ואז איכשהוא הצלחתי לברוח רצתי לבית ונכנסתי לחדר בתוך חדר , נעלתי את שתי הדלתות ושמתי את כל הרהיטים אליהם וחסמתי את הדלתות כמה שיכולתי נכנסתי לחדר השני וראיתי שהם הצליחו לשבור את הדלת ואז הם ניסו להכנס לחדר שהייתי בו ואז פשוט אמרתי שאני לא הולכת למות ככה! והיה חלון גדול ופשוט קפצתי וזה היה קומה שלישית ומתתי
רק שאחרי דקה אני חזרתי בריאה ושלמה.. רק בלי הזיכרון שלי ואז מצאתי את אותו פתק ממקודם ואז הכל חזר אלי.. לא היה עוד בןאדם ששלח את הפתק אני שלחתי את זה לעצמי! כי כל פעם שמתתי כל הזיכרון שלי נימחק אז השארתי לעצמי את הפתק כדי שאני אדע מה לעשות אני באמת הייתי לבד בעולם.. אני ועצמי! ואז הבנתי עם אני בגיהנום ואני מתה.. אני פשוט חוזרת לגהנום בגהנום אין רמאויות! ולמות זה רמאות! אני פשוט אצטרך לברוח כל החיים ולזכור להשאיר פתקים למתי שאני אמות כל פעם כי לא משנה מה אני אעשה אני עדיין יקום לאותה מקום עם אותם שדים ואני תמיד אהיה לבד!
ואז אני כיביתי את הסרט כי זה היה מפחיד מידי <זכרתם שזה היה בסרט בכלל? XD><אל תשכחו כל זה היה בסרט בחלום> ואחרי שכיביתי את הסרט הסתובבתי ואבא שלי חייך.. ורק אז שמתי לב <חיוך מרושע> שזה היה סרט אליי! שכניראה מתתי לפני זה ולא זכרתי אז השארתי לעצמי סרט! זה היה המציאות! ואז התעוררתי וכולי התחלתי לרעוד כי ממש זה ממש הרגיש אמיתי!
ואז ניסיתי לפרש את זה קצת.. וגיליתי.. שזה באמת אמיתי..<רק פחות על-טבעי XD> אני באמת מרגישה לבד בעולם... בקושי יש לי חברים.... החברים שיש לי אני לא יודעת םע אני יכולה לסמוך אליהם.. והרבה אנשים מראים את ה"פרצוף" האמיתי שלהם רק שלפעמים זה הרבה יותר מפחיד מחיוך מרושע..במיוחד מאנשים שחשבת שיכולת לבטוח בהם..T-T אני באמת חייה בגהנום...<העולם הוא הגיהנום האמיתי> והרוב לא שורדים בו הרבה זמן.. אבל בעולם לא כמו בגיהנום יש הרבה רמאויות <יותר מידי> אבל מצד שני זה מה שגורם לעולם להיות גיהנום.. וגם בעצם מי שאתה חושב שחברים שלך.. עם היית נמצאת בסכנת חיים הם היו בורחים כי בעצם לכל אחד אכפת רק מעצמו.. יש לי עוד כמה אבל אני אשמור אותם לעצמי...>.< קיצר זה היה ממש ממש מפחיד ואני מקווה לא לחיות את זה יותר אפפעם... אבל בעצם בצורה דומה אני חווה את זה כל יום! ואני מתמודדת עם השדים האמיתיים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
