אני לא מבינה מה אנשים כ"כ אוהבים בתקופת החגים הזאת, מלבד החופש כמובן שזהו דבר שבאמת מצדיק את עצמו.
אני לא מבינה למה אנשים מבוגרים כ"כ אוהבים חגים, העניין של להכין אוכל? לפגוש את המשפחה המורכבת? לאכול סופגניות ולביבות ?

למה זה טוב?

אף פעם לא פגשתי משפחה שלמה שהיא מעריצה גדולה של הקרובי משפחה שלהם, חלק אפילו עושים את כמחוייבות.
ואוכל.. כל הטרחה הזאת, למה אני תמיד צריכים להיפגש  מסביב לשולחן, אי אפשר לעשות ערב נעים בלי אוכל?
וסופגניות!! 500 קלוריות כל אחת . תאכלו 3 כאלה והנה כל הקלוריות שלהם לאותויותר בוזבזו על בצק, סוכר, קצת ריבה ולא מעט שמן. ועוד מרכיבים למינהם.

תקופת החגים היא תקופה נוראית, במיוחד כשמדובר בחגים שמעורבים בהם מאכלים כמו ספוגניות.
כבר חודשיים שאני נקייה, אולי אפילו יותר.
כבר חודשיים שלא הכנסתי לעצמי אצבע לתוך הגרון והצאתי את כל הארוחה שלי .
כבר חודשיים שאני משתדלת לשמור על עצמי .
זה קשה, העובדה שאני תמיד חושבת אם לא אכלתי יותר מידיי? או שכן? ואם כן! אז כדי לי ללכת רק להוציא את זה ולהמשיך בסדר היום שלי?
זה לא משהו נורא, זה רק להוציא את זה ולבסוף גם את כל ארוחת הצהריים /בוקר , לקום על הרגליים לשתוף את מה שיצא מהפה , לצחצח שיניים ולשון היטב ולכבות את ברז המים (מים זורמים עוזרים לי להקיא ).
מגיל 13 סבלתי מבעיות אכילה, לא הייתי אוכלת הרבה והייתי מתאמנת המון . ראשון ורביעי - סטודיו לריקוד ,  שני וחמישי - אימוני שחייה. שבת/שישי - בריכה לאימון לפעמים.

אחרי גיל 15 התחלתי להסתכל על הדברים אחרת  " זה לא שאני שמנה, וזה לא שאני גבוהה לגילי, חלק גדול מהן נמוכות בסטודיו"
הייתי רזה, בחטיבה נחשבתי לאנורקסית .  אחרי שעברתי לתיכון ורכשתי חברים אחרים, חברים טובים בזמנו יש לציין  התמלאתי קצת , נהייתי בריאה והתחלתי להראות ככה.
האמת שגם הפסקתי עם רוב הספורט, לפחות עם הסטודיו.  השחייה נשארה עדיין יקרה לי והתחלתי דרמה.

ואז הגיע הצבא - של עליתי ב8-7 קילו. 
עכשיו, 7 חודשים אחרי (שחרור  מוקדם ב4 חודשים  בגלל שנשברה לי הרגל במהלך השירות ואחרי הניתוח שנעשה) , ירדתי 4 קילו.

חודשיים שהפסקתי להקיא, ואני יכולה לנסות לקרוא לעצמי בריאה, אבל לא באמת.. כל המחשבות שעוברות לי בראש לפני שאני אוכלת, אחרי שאני אוכלת.. החישובים הקטנים של מה שאכלתי היום.. הראש עדיין חושב, אני עדיין מסתכלת על עצמי במראה בלי רצון רב ורואה מה אני לא אוהבת אבל ללכת ולהקיא את כל הארוחה שאכלתי לפני זה לא הפתרון. ולא לאכול זה גם לא הפתרון.
הפתרון זה לאכול בריא ולעשות ספורט בריא.

אני כבר לא בת 13 , האגן שלי נהייה נשי, החזה שלי נראה נשי ובריא.
השתנתי לטובה.
ובאופן כללי אני דיי מרוצה מהחיצוניות שלי חוץ מהחלק הזה.
חוץ מההתמודדות הקבועה שלי עם הבעיות אכילה. והעובדה שאני צריכה כל הזמן צריכה להזכיר לעצמי שאני באמת נראית טוב, וזה פשוט בעיה שיש לי ואני צריכה לחיות (ההפרעות אכילה האלו) ולהתמודד איתה יומיום.

לפחות אני שמחה שאני לא מעריצה גדולה של אוזניי המן!!
ובפסח אפשר להכין דברים טעימים ובריאים ממצות :)