"אם פרופסור מרגיש שייעודו הוא לשמש יועץ לנוער והוא נהנה מאמונם, יוכיח נא את עצמו במגעו האישי עמם, אדם לאדם. ואם הוא חש שייעודו הוא להתערב במאבקים בין השקפות העולם ובין הדעות המפלגתיות, יתכבד נא ויעשה את זה בחוץ, בשוק החיים: בעיתונות, באספות, בעמותות, היכן שירצה. אבל הרי זה קצת נוח מדי להפגין אומץ לב במקום שנגזר על הנוכחים, החושבים אולי אחרת, לשתוק." 
מקס ובר

חששות כבדים.
מקס היקר... לו רק היה לצידי ביום המיועד באוקטובר הקרוב, לחזק את ידי וללוות אותי לשערי האקדמיה רוויית התחלואים. מה גם שהליכה יד ביד עם אחד מגדולי הסוציולוגים בטח הייתה משפרת את מעמדי החברתי.

מה חשבתי לעצמי?