לפני כמה דקות הבנתי שאני אעשה הכל על מנת לא לחזור להרגיש ככה, לעולם.
אני מותשת, שבורה וחנוקה. יותר מכל, אני מפוחדת. מבועתת ממה שעשיתי לעצמי. לא מסוגלת להתמודד יותר עם כל הרגשות הקיצוניים האלה, עם הדמות שמשתקפת אליי מהמראה, עם הרעב...
אני אעשה הכל על מנת לא להרגיש את זה, אפילו אם זה אומר שאני אצטרך להפסיק להרגיש.
הרי אני יודעת למה אני לא מצליחה. רובנו, או לפחות אלה מאיתנו שנכשלו מספיק פעמים, יודעות מה מונע מאיתנו להגיע למטרה. כל החשיבות שאני מייחסת לעצמי ולעולם, כל השנאה שאני רוחשת לעצמי והאהבה לדברים קטנים ועלובים שלא באמת מתקיימים מחוץ לעולם שיצרתי לעצמי.
אני לא רוצה להיות אנושית יותר.
וכן, בהתחלה אני אצטרך להעמיד פנים שהדברים שעומדים מולי לא באמת קיימים. בהתחלה אני אצטרך להגיד לעצמי שלא כואב לי ולמות עוד קצת בפנים- למות בחוסר כבוד כי אני שקרנית, שקרנית, שקרנית.
יום אחד השקר יהפוך לאמת, האמת היחידה שיצא לי להתקל בה. אתם תראו. אז אני אצליח.
לא יכאב לי יותר, אני נשברת ובונה את עצמי מחדש.
ואני לא אהיה רעבה יותר, אף פעם. לא לאוכל ולא לכל השאר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ילדה זיגזג