לא קל להתנתק, מעיק להיות מבולבלת.

לא קל לעזוב, לא קל להגיד, לדבר, להסביר, לנסות לפחות, לנסות ולהצליח.

לא בסדר לשמוע אתכם מדברים על עצמכם כל הזמן,

במיוחד את, זה תמיד קשור אלייך, אני צריכה עזרה, אני מספרת משהו אישי וחשוב

ומה שאת עונה זה תמיד "כן, אני... כן גם אני... כן, אצלי... " הכל את.

וזה למה הפסקתי לדבר איתך, אבל לא רק. 

זה לא קל, זה לא, אבל יש דברים שחייבים לעשות, נכון?

-הפסקה של רבע שעה-

-לא מסוגלת לראות כלום-

-רק סחרחורת-

למה הוא התחיל לדבר איתי? 

זה הקיץ שעושה לכולם את זה? 

בסוף החופש הכל יגמר נכון? 

אני חייבת להפסיק לחשוב, לבצע ולהתמודד ועוד המון דברים.

אבא תמיד אמר שקשה יש רק בלחם

אבא צדק.