אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לִמְצֹא אוֹתִי כָּאן בָּאַרְמוֹן שֶׁלִּי. מִי שֶׁיִּתְקָרֵב ייפצע מִגֶּדֶר הַפְּרָחִים הַיָּפִים וְהַקּוֹצָנִיִים.
אֲנִי אוֹהֵב לִהְיוֹת בָּחוּץ, גַּם לְטַיֵּל בַּטֶּבַע אֲנִי אוֹהֵב, בֵּין צְמַחִים וּשְׁלוּלִיוֹת, לַעֲקֹב אַחֲרֵי שַׁיָּרוֹת נְמָלִים.
יוֹם אֶחָד מָצָאתִי צְפַרְדֵּעַ קְטַנָּה יְרוּקָה
'אַיָּלָה תַּבִּיט בָּהּ בְּעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַחוּמוֹת', חָשַׁבְתִּי, 'הִיא בֶּטַח תֶּאֱהַב אוֹתָהּ'
לָקַחְתִּי אוֹתָהּ הַבַּיְתָה. הִכְנַסְתִּי אוֹתָהּ לַקֻּפְסָה. מָחָר אַרְאֶה אוֹתָהּ לַמּוֹרָה הֶחְלַטְתִּי.
וְהֶרְאֵיתִי
וְהַצְּפַרְדֵּעַ קָפְצָה
וְהַכִּתָּה רעשה
וְהַמּוֹרָה כָּעֲסָה: “מָחָר לֹא תּוּכַל לְהִכָּנֵס לַכִּתָּה לְלֹא הַהוֹרִים"
אָסַפְתִּי אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ לַקֻּפְסָה. הַמּוֹרָה הִתְחִילָה בַּשִּׁעוּר, רָשְׁמָה מִסְפָּרִים עַל הַלּוּחַ כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָּבָר, שָׁאֲלָה שְׁאֵלוֹת
יְלָדִים הִצְבִּיעוּ, אֲבָל אֲנִי – לֹא שָׁמַעְתִּי …
" וְעַכְשָׁו יוֹסִי, תֹּאמַר לִי בבַּקָּשָׁה - “
לֹא שָׁמַעְתִּיאֶת הַשְּׁאֵלָה.
לֹא עָנִיתִי
"נִרְאֶה מָה אַתָּה יוֹדֵעַ חוּץ מִלְּהָבִיא צְפַרְדֵּעִים לְבֵית הַסֵּפֶר ?”
בָּהַפְסָקָה כֻּלָּם רָצוּ אַחֲרַי: ' נִרְאֶה מָה אַתָּה יוֹדֵעַ?'... 'נִרְאֶה אִם תַּצְלִיחַ לִתְפֹּס אוֹתָנוּ'... 'תֵּן לָנוּ אֶת הַצְּפַרְדֵּעַ'... ו'אם נְנַשֵּׁק אוֹתָהּ יִקְפֹּץ לַנּוּ נָסִיךְ בְחָצֵר ?'
וְאַיָּלָה הַמְּתֻלְתֶּלֶת עוֹמֶדֶת בַּצַּד וְצוֹחֶקֶת,
אֲנִי לֹא אוֹהֵב אוֹתָהּ יוֹתֵר, הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת שֶׁלָּהּ כְּבָר לֹא יָפוֹת, הַתַּלְתַּלִים שֶׁלָּהּ סְתָם פרועים וּמְכֹעָרִים.
אֶשָּׁאֵר לִי כָּאן בָּאַרְמוֹן שֶׁלִּי, כֶּלֶב וְחָתוּל יִהְיוּ חֲבֵרַי, גֶּדֶר פְּרָחִים דוקרנית תִּצְמַח וְתָגֵן עָלַי אִישׁ לֹא יוּכַל לְהִתְקָרֵב אֵלַי עַד שֶׁאֶגְדַּל. אַבָּא לֹא יִכְעַס שֶׁהִפְרַעְתִּי לַכִּתָּה. כָּאן אֲנִי בָּטוּחַ, אַבָּא לֹא יִכְעַס שֶׁלֹּא נִכְנַסְתִּי לַשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן וְאִם עוֹדֵד וְנִמְרוֹד יַגִּיעוּ הֵנָּה יַבְרִיחַ אוֹתָם הַכֶּלֶב, הֵם לֹא יַכּוּ אוֹתִי יוֹתֵר וְאַיָּלָה תֶּאֱהַב רַק אוֹתִי. הַמּוֹרָה לֹא תִּלְעַג לַמַּתָּנָה שֶׁהֵבֵאתִי לָהּ וְלֹא יִצְחֲקוּ מִמֶּנִּי יוֹתֵר. הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי שׁוֹמְרִים עָלַי, אֶשָּׁאֵר כָּאן עַד שֶׁהֶחָתוּל יִגְדַּל לְנָמֵר, רַק אוֹתִי הוּא יֶאֱהַב וְרַק עָלַי הוּא יָגֵן וְהַגּוּרִים שֶׁלּוֹ יִהְיוּ חֲבֵרִים שֶׁלִּי...
וּכְבָר אֲנִי מֶלֶךְ, וְכֹל הַחַיּוֹת שׁוֹמְעוֹת לִי, וַאֲנִי אוֹסֵף אֶת כֻּלָּן וּמְחַלֵּק לָהֶן תַּפְקִידִים, הקוקייה תִּהְיֶה אַחֲרָאִית עַל הַמַּקְהֵלָה, הָאַרְיֵה עַל הַמִּשְׁמָר, הַדֻּבּוֹן יָכִין לָנוּ מַטְעַמִּים, הַיַּנְשׁוּף יְסַפֵּר סִפּוּרִים...
אִמָּא !
אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לְאִמָּא!
וּמָה אִם אִמָּא תִּדְאַג? וְאוּלַי הִיא כְּבָר מְחַפֶּשֶׂת אוֹתִי?
הִתְקָרַבְתִּי הַבַּיְתָה וְשָׁמַעְתִּי אֶת אִמִּי אוֹמֶרֶת לטֶּלֶפוֹן "לֹא הוּא לֹא בבית...מה?! הִיא צועקת...”מה זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא הָיָה בַּשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן?!”
אֲנִי נִכְנָס בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט מוֹשֵׁךְ לְאִמָּא בָּחֻלְצָה מֵאָחוֹר, הִיא נִרְתַּעַת לְאָחוֹר וַאֲנִי מְסַמֵּן לָהּ בְּאֶצְבָּעִי עַל שְׂפָתַי.
"מִיָּד אֶחֱזֹר אֵלַיִךְ רִיבה" הִיא אוֹמֶרֶת לַשְּׁפוֹפֶרֶת, מַנִּיחָה אוֹתָהּ, מְחַבֶּקֶת אוֹתִי. כֻּלָּהּ רוֹעֶדֶת.
"יוסיל'לה ! מה קרה?! באמת לא היית בשיעור האחרון?! איפה היית?”
"אֵיךְ אֶחֱזֹר לַכִּתָּה וְהַמּוֹרָה כּוֹעֶסֶת וְהַיְּלָדִים צוֹחֲקִים לִי?”
אני מספר לה על הארמון
אִמָּא לוֹקַחַת אֶת יָדִי
"רוֹצֶה לָקַחַת אוֹתִי לָאַרְמוֹן שֶׁלְּךָ? רוֹצֶה לְהַרְאוֹת לִי אוֹתוֹ? אוּלַי נֵלֵךְ לְשָׁם?”
כְּשֶׁרָאֲתָה אִמָּא אֶת גֶּדֶר הָאֲבָנִים הָעֲגֻלּוֹת שָׁאֲלָה אוֹתִי :” אֲנִי יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס לָאַרְמוֹן שֶׁלְּךָ?”
נִכְנַסְנוּ. סִפַּרְתִּי לָהּ עַל הָאַרְמוֹן וְעַל הַגָּדֵר וְעַל הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי
"אֲנִי לֹא צָרִיךְ חֲבֵרִים אֲנִי לֹא צָרִיךְ מוֹרָה"
"אַתָּה יוֹדֵעַ יוֹסִי" אָמְרָה אִמָּא, “ נֶחְמָד לִי בָּאַרְמוֹן שֶׁלְּךָ, כֹּל פַּעַם שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ עָצוּב נִכָּנֵס לָאַרְמוֹן וְנַמְצִיא לָנוּ סִפּוּרִים".
כַּמָּה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אֶת אִמָּא שֶׁלִּי.
"זֶה יִהְיֶה הַסּוֹד שֶׁלָּנוּ אָמְרָה לִי אִמָּא בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה
"וְגַם שֶׁל אַבָּא?” שָׁאַלְתִּי, כִּי גַּם אֶת אַבָּא אֲנִי כֹּל כָּךְ אוֹהֵב
"שֶׁל אַבָּא גַּם"
*
מָחָר אָבִיא לְאַיָּלָה פֶּרַח
גִּילָה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
