B.logi

 שלום רב,

מה שלומך בימים אלה? איך אתה מרגיש עם החשש להורים מאמצים חדשים?

אני מאד דואגת לך, אבל גם לעצמי, שכן הפכת לחלק בלתי נפרד מחיי. אם אומר שנה שנתיים, אפילו עשר, מילא, אבל זה הרבה יותר מזה, זה מאז שהתחלתי לקרוא.

אז, בילדותי קראתי את אצבעוני. הארץ שלנו, דבר לילדים, משמר לילדים, אבל מנויה הייתי על מעריב לילדים, חיפשתי גיליונות ישנים באינטרנט,  כמה הייתי משלמת עבור גיליון ישן כזה, כי הרבה אני לא זוכרת, רק שציפיתי לו ונהניתי מכל גיליון.

ומאז לא נפרדנו, אחר כך היה מעריב לנוער שעזר לי כ כ להתבגר, עם הפינות השואלות והתשובות המקסימות, עם יהודה פרדיס (משהו שקשור למדע אם זכרוני אינו מטעני), היכרת לי משוררים, סופרים וכתבי נוער וקינאתי בהם.

ואחר כך כמעבר טבעי עברתי בנאמנות למעריב. אני זוכרת את המאמרים של יוסף לפיד שלא החמצתי, את משה נתן שלימד אותי על קיסמן של אגדות, לא החמצתי את מאמרי המערכת, הם היו תמיד כ כ מאירי עינים, נבונים, נייטראליים, ותמיד תמיד מאוזנים ומאזנים.

עקבתי ואהבתי את הקריקטורות של זאב, של דוש, צחקתי לפיליטונים של אפריים קישון.

בסביבות 1987 שינית את הלוגו שלך, ואת החזות, אני עדיין מתעגעת ללוגו הישן, אבל למרות שינוי מבנה הטורים והכותרות נשארת מעריב המאוזן, זה שמציג מאמרים מכל קצווי הקשת הפוליטית, זכיתי להכיר את כתבותיו של בן דרור ימיני, בן כספית, קלמן ליבסקינד, את הקריקטורות החכמות של מושיקו. תמיד שמרת על ערכים, לא השמצת, תמיד הבאת תמונה מאוזנת, אפילו הרכילות

שהתחלת להביא בשנים האחרונות הייתה רכילות כ כ מינורית עם אהבת אדם, לא מציצנית מידי

עד - התמונות של הארי - שמיד אחריהן שמעתי שאולי ניפרד. שבת לא קלה עברה עלי, כאילו אני מאבדת חלק חשוב בחיי. כמה שמחתי לגלות אותך על סף דלתי ביום א' שאחרי, כאילו הידיד היקר עדיין עימי חשתי

מאז אני עוקבת, קוראת על הסערות שעוברות עליך, רוצה לעזור ולא יודעת איך,


מקווה שתישאר כמו שאתה

שלך,

אוגניה

נ"ב, שכחתי לציין כמה הצטערתי על עזיבתו של גד שימרון שעקבתי תמיד אחרי דיווחיו המדעיים, את יהודה שרוני שבזכותו אני מבינה את 'הקטע' הכלכלי, ואם לא הזכרתי עוד, אין        זה אומר שאינני מעריכה את עבודתם העיתונאית

ושוב,

בברכת שנה טובה 

שלך,