את''חירות''קראתי טאבולה
ראסה כמו שאומרים,
זכרתי רק שהספר
הופיע די זמן ברשימת רבי המכר מה שתמיד
מוסיף לרזומה של ספר לטעמי,
גם עניין
ה'חירות'
משך אותי.
חירות,
הדגל של היהדות
והבשורה שלה לאומות העולם. ואם
הישגנו אותה,
את החירות
האולטימטיבית,
אז מדוע איננו
חשים בהאנחנו שואלים
את עצמנו?
זו השאלה שמעלה
פראנזן בספר הזה ולטעמי הוא עשה זאת
ובגדול.
בדרך לא מטיפנית,
בדרך הספרותית,
משהו שאני מצפה
לו מספרות בכלל.
"מה
תעשה כשזה ייגמר?”
"אני
כבר אמצא משהו.
אני
מסתדר די טוב.”
"אתה
דואג לילדים שלך?”
"כן,
לפעמים.
אבל
יש להם אמהות טובות שיודעות לטפל בהם.
אני
לא שווה הרבה בתחום הזה. סוף
סוף הבנתי את זה.
אני
יודע רק לדאוג לעצמי.”
-
"אתה
אדם חופשי.”
-
"זה
מה שאני.”
פראנזן
מספר סיפור ואנחנו מלווים את הגיבורים
במהלך חייהם,
מתמודדים עם
השאלה יחד איתם.
פטי בטוחה
שאם היא תתנתק מהוריה ואחיה האינטלקטואלים
הציניים ה'לא
מבינים'
והלא תומכים
כשהיא זקוקה להם יותר מכל,
שאם תשקע במתת
האל שלה -
הספורט והתחרותיות
בחיק הקבוצה והמאמנת התומכת,
ואם תקדיש את
חייה לילדיה כאם האולטימטיבית טובה יותר
מהוריה -
החירות הזאת
תציל אותה,
אבל כבר מתחילת
המסע שלה אנחנו חשים שמשהו בבחירה שלה
איננו חופשי באמת,
שהוא נעשה
בתגובה ל...
ושצפויות
התמודדויות ושתיתקל בקשיים בעת שתמצא את
עצמה מול האמת הזאת יותר מפוקחת,
כאשר בנה ג'ואי
ילמד אותה משהו בהילכות חירות.
עלילות
הבן ג'ואי
תורמים עוד פן של התמודדות עם חירות
שמתנגשת בחירויות של אחרים,
ההתמודדות שלו
מתנגשת מוסרית בחירותה של חברתו הנאמנה
וברעיון החירות לעסקים שנעשים על גבם של
לוחמים אמריקניים שנקלעו לאיזור שלנו.
במהלך
היצירה אנחנו גם פוגשים בדמותו המתפתחת
של ריצ'רד
כץ,
מוסיקאי
אולטימטיבי ששמר על חירות היצירה כפי
שראה אותה,
חי אותה,
אבל גם בנשים
הוא השתמש בחירות .
ובוולטר,בעלה של פטי,
שחירות הציפורים
ובמיוחד זו של הסבכי התכול חשובה לו כל
כך עד שבאיבחה של חירות הוא מחליט להקדיש
לחירותם את חייו.
לציפור,
סמל החירות.
הסופר מקצין
ומגחיך את ההתמודדות עד כדי אבסורד:
"חתולים
הורגים ציפורים"
אמרה
לינדה.
זה
מה שהם עושים,
זה
פשוט חלק מהטבע"
…
"גם
לי יש ילדים ואני מבין את זה,”
אמר
וולטר,
“אבל
אנחנו רק מדברים על זה שתחזיקי את בובי
שלך בתוך הבית,
אלא
אם כן יש לך שפה משותפת עם בובי,
אני
לא מבין איך את יודעת שמפריע לו שמחזיקים
אותו בבית.”
…
"חתולים
אוהבים להיות בחוץ.
כולם
אוהבים להיות בחוץ.
כשמזג
האוויר מתחמם בובי עומד ליד הדלת ורוצה
לצאת.
אני
לא צריכה לדבר איתו כדי להבין את זה.”
הקריאה
בספר קולחת ומעניינת ואת שש מאות ומשהו
העמודים שלו צלחתי בקלות וללא תחושת זמן.
במהלך הקריאה
קפצתי למחשב לחפש את הנופים בהם מתרחשת
העלילה,
נופים קסומים
באיזורים שפחות מוכרים לצופה בסרטים
האמריקניים או לקורא ספרות הקלאסית שלהם,
הסופרים היו
נמשכים לאירופה והסרטים מתמקדים בדרך
כלל במקומות כמו ניויורק,
טקסס,
לואיזיאנה,
מיאמי,
לוס אנג'לס. כאן
אנחנו מבלים גם במינסוטה ובוירג'יניה.
את
הספר אקרא גם באנגלית,
זה יהיה הספר
הראשון שאקרא באנגלית,
וזאת בשל דברי
המתרגמת המשבחת את הלשון הפיוטית המשובצת
בשירים אמריקאיים ושהיה לה מסובך להעביר
בתרגום לעברית.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
