גדעון אביטל אפשטיין,
מנתח ומסביר
אצל לונדון וקירשנבאום(דקה 36) את תחושות ההלם
של מלחמת יום הכיפורים, את הדחקת הזיכרון, איך לא מובע הכאב 40
שנים,
איך הספר 'נוילנד'
העוסק באיש ובטראומה יוצא כל כך הרבה שנים
אחרי, כששמעתי זאת חשתי גם אצלי בסימפטומים של הדחקה, חשתי שלא דיברתי עליהם
עם איש,
שהרי עם חברי
שהיו אז בצבא יש הבנה שבשתיקה ולא היה
צריך ללהרחיב מילים – היינו רק מתעדכנים
ועוברים לשוחח על נושאים אחרים.
הדברים
ששמעתי מפי אפשטיין שהציג את ספרו הקרב על הזיכרון היציפו
בי תמונות מאז,
של
צהריים דוממים,
אזעקה
קורעת שקט מקודש,
בהלה,
הבנה
אינסטינקטיבית שמשהו רע קרה ועוד קורה.
אני
נזכרת בתחושות,
בימים
ארוכים של חרדה בהם די היה לראות את פני
המנהיגים,
לא
היה צריך לפענח מילים.
אלה
היו ימים של דאגה לחברים,
ימים
של המתנה לבשורה טובה,
ולו
אחת, לחרדה משמועות
על מספר נופלים,
על
גודל אסון.
לקראת
סיום המלחמה ההיא (הייתה
גם ה'התשה')
היגיע
אלי חבר מתל אביב,
הוא
רצה שאלווה אותו לבית הקברות הצבאי לבקר
חברים.
כשהיגענו
ראינו יער של מצבות.
הוא
אמר:
“עיר
הנוער"
אני
פרצתי בבכי.
הוא
לא ידע את נפשו מצער על שגרם לי לבכות,
אני
חשתי שבכיתי סוף סוף אחרי חודשים של הלם.
אני
זוכרת את דדו הנהדר שעשה הכל נכון,
שידע
לשמור על רוחנו איתנה ואני זוכרת את מה
שעשו לו ואיך הוא נגמר.
וליבי
נחמץ
וכאילו
היה זה היום,
אני
חשה באובדן התמימות,
בההתפכחות
הכואבת,
איך
היינו צעירים חדורי תקווה לעתיד מבטיח,
וביום
אחד האופק האפיר והתחלנו לחיות את היומיום.
שמרי
שמרי ארצי שלי *
שברי
חלום
ישראלי.
הביתה,
הביתה
כי
עוד לא ניתן
כל
מה שהובטח לנו מזמן...
במוצאי
החג ראיתי שוב,
את
ההופעה הראשונה של "כוורת", 40 שנים
לא ראיתי אותה,
אבל
זכרתי הרבה,
את
התזזיתיות והמוסיקה והכישרונות וההומור
הנפלא,
אבל
בראייה השנייה עכשיו ראיתי עוד משהו,
את
הומור הנונסנס שהתאים לנו כל כך כשהפסקנו
לחפש משמעות,
ואת
'נתתי לה חיי.
הזדקנו
באחת.
היום
אני גם יכולה לראות איך הפכנו ב – 6
לאוקטובר
1973
לעם
הומוגני עת ילדי שנות החמישים שרתו עם
ילדי הצברים,
איך
הפכנו לעם אחד,
וצר
לי על אותם אנשים שלא מסוגלים לראות זאת.
כוורת - נתתי לה חיי ► 2:59► 2:59

לונדון וקירשנבאום, 1.9.13 דקה 36
http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1002571
* מתוך השיר 'הביתה' אהוד מנור: יאיר קלינגר
נתתי לה חיי http://www.youtube.com/watch?v=KmiduiRMq2c